בשביל קצר הלכו שלושה,
סוטה סטה, עצל חזר
וכשנגמר, עצר צדיק
ונעמד...

והוא חשב על הסוטה
"את ההמשך היה מוצא,
זווית סטייה לא תשנה"
אך הוא פחד...

"לחזור ולהתחיל משם?"
גם הוא היה עצל ולא חזר
אך הוא עקשן, קצר רוחו
והוא ימשיך...

פתאום בין צמרות עצים
ראה זרקור, כוכב צעיר.
ליבו הוקסם, אליו נמשך
והוא צעד אל תוך הסבך.

לבושו נקרע, שני צבע,
קוצים דקרו, רגליו עייפו,
אך ראש מורם אל-על הביט
הוא רץ, נפל ושוב המשיך.

האור סטה! אז אחריו...
סבך הסתבך... עקוף חומה!
האור עומעם, יש למהר!
ראשו סחרחר...

אזר כוחו, שינס מותניו,
זיק אחרון, דלקו עיניו
"כמעט הגעתי, הנה זה..."
אך שוב נפל, לא קם יותר.

צייד צעיר תעה בשביל,
כלבו בריח דם הוביל,
ירד החושך, שביל נגמר,
ראה כוכב...