סירת הפפירוס שלי מתעלסת חלשiת
עם שקיעה כתומה.
אנחנו גולשים יחד אל מול שלמת הבטון שכינוייה - טיילת
המתרחקת עכשיו
לאט.
ירכתי הספינה מכסים סוד אפל
חרטומה מפלח מצב צבירה נוזלי מתנועע שכינויו -
ים-שקוף-תפוז
חרטומה מתנגח במצב צבירה נוזלי הקרוי -
פחד.
רגליים שלי מקופלות תחתי,
לוטוס שביר שאינו נשבר.
עיני ניבטות למעלה,
צילך האפל מרקד למולי
צובר תעלומות אל מול מים רוגשים.
נתת פקודה - שאשיט אותנו אל סוף כל הסופים
אל טירת עזעזאל.
שם, הרמת אותי מעל מחצלת לחה מתוקה
הבאת אותי אל עמוד הקלון המתוק
שמלתי דקה חושפת, קטיפה לבנה מצטנפת.
אילצת אותי לרצות, להיות מוכרחת
להגיש אותי אותי בהפקר מוחלט, בכניעה פראית משתלחת.
חילצת ממני אנקות תאווה מול מגף ממוסמר ושתקן.
טירת עזעזאל אהובה שלי
גורפת אותנו אליה
שוב ושוב
ללא רחם
שוב ושוב
ואין מנחם.