לפני כמה שנים ישבתי לי בבית קפה ההוא וראיתי את האבא של אביב
יושב לבד.
הצעתי לו עישון והוא ענה "חביבי, אני כבר לא בעניין הזה, אני
מעדיף וויסקי או בורבון".
חביבי במלרע - לא כמו ב"הכל עובר חביבי". חביבי בבית לא דגושה,
כמו בשם של השוער האגדי אריה חביב.
הוא חייך חיוך ילדי.
אני לא תמיד הייתי אבא של... כשהוא נולד הוא היה הרבה זמן רק
הבן של...  ולא היה אכפת לי. אחרי עשרים שנה של להיות "אבא של
הבן של", מגיע לי להיות קצת אבא של... לא?
הוא הסתכל בכוסו ולקח עוד לגימה. אני המשכתי להסתכל עליו, יושב
לבד, בוהה.
מאז הפסקתי לעשן והוא כבר הפסיק לשבת שם. בכלל סגרו גם את הבית
קפה ההוא.
כשהפכתי להיות אבא של נגה הבנתי שבעצם הוא תמיד היה אבא של
אביב.