|
א.
וכבר פשטה שימלתה
ושפתיה שלפה משי
ופשטה ידיה ארגמן וזהב
ולשונה השורפת מפותלת
ושערה פזרה הפקר
וחלצה שדיה המפרכסים השטופים
והיא מלחשת "קח"
ושלחה ידיה והיא כבר אוחזת ביתד
ואני אך מעט מיים שאלתי
ב.
ואני אך מעט מיים ביקשתי
וכבר פשטה שימלתה והנה היא פשוטה
ומובנת וגופה נוטף
איזו הקרבה אני חושב
לאיזו הקרבת אדירים היא מסוגלת
ואני מביט והיא מתקרבת (ירכיה חמאה)
ואני חושב והיא מלחשת קח
וכבר בידה היתד
ורקותי הולמות
ג.
בעד החלון נשקפה ותיבב
אם סיסרא בעד האשנב
מדוע בושש רכבו לבוא
מדוע אחרו פעמי מרכבותיו
חכמות שרותיה תעננה
אף היא תשיב אמריה לה:
הלא ימצאו יחלקו שלל
רחם רחמתיים לראש גבר
שלל צבעים לסיסרא
שלל צבעים רקמה
צבע רקמתיים לצוארי שלל
כן יאבדו כל אויביך יהוה
ואהביו כצאת השמש בגבורתו
ותשקוט הארץ ארבעים
שנה.
חלק ג' מאת דבורה הנביאה |
|
|
... בכוונה אני
משאירה את הדלת
הימנית האחורית
פתוחה למחצה,
ומחכה לראות
אותם מנופפים
לי בהתרגשות
ועושים לי עם
הפה תנועות
של דג
באקווריום
משתוקקים...
אבל
אני לא מראה להם
שאני יודעת,
אני רק מעלה על
פני חיוך של
הכרת תודה -
ואז, כשהם כבר
לא בודדים-
משלחת אותם
לדרכם...
צפיחית בדבש
בטיזר לסלוגן
"כל האנשים
הבודדים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.