שלמה דהן / נהרות של זמן |
כשהכחול היה אחד לפני שהוא הופרד.
שמיים שנפלו מעריסתם אל האדמה שמחבקת
אל תוך האש שמחלחלת , היא נשרפת זועקת לסדר.
ואותה הזמן מחבק מרפא לה פצעים בלב , עתיקים.
במובן מסוים לעולם הוא לא נרדם
במובן מסוים נשטפים בנהרות של זמן
חלונות שמיים פתוחים לרווחה
עיניים דומעות גם כשפיות לוחשות
לנשמה סדוקה וכל כך קר , להאיר
אותה. כל כך קר מתעורר ונרדם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|