הופעת לי בחלום,
בליל חורף קר.
נזכר בזיו שבעיניך,
איך שליבי בער.

כשפגשתי בך אי-שם,
אם רק הרגע ישמר.
ידעתי זאת מיד,
יחד מהנצח נתגבר.

תומי, אם רק אוכל לחוש אותך,
ולדעת מי את באמת.
הבדידות לא מרפה,
המציאות כה קשה.
הו תומי, הפסיקי להיות כה תמימה!

אולי זאת הודעה מלמעלה,
אני לא אהיה עוד לבד.
מלאך אחד הזיל שם דמעה,
משהו חושב שאני מיוחד.

תומי, אני אוחז בדמיונך.
את יודעת,
לא אעזוב.
לא יכול עוד לוותר,
את תראי שאמצא אותך,
ואני לא אהיה בודד יותר,
לא יותר, לא יותר . . .