אהרון מיקל / מפתח |
נקודת מבט אישית...
מחפש מקום,
שלמילים בו אין משמעות.
מתרץ לי שלום,
המהווה היסט לאלימות.
אבל אני לא מוצא,
והכל קורס מסביבי.
מטפס למעלה,
על מגדל השן שלי,
בוכה.
הם יכולים להאמין עד מחר,
שהכל ישתנה.
פצצת הזמן ניפצה את ההווה,
לנו זה נהייה מאוחר.
אני מביט על עצמי מלמעלה,
אוכל אותי מבפנים.
רוצה לשנות ורוצה לחזק,
והם שוב מציבים לי תנאים.
המפתח בידי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|