מעולם לא קרה



השחקן האהוב עליי שיקר במצח נחושה בראיון בטלוויזיה. קשה לי
להסביר למה דווקא זה, אבל זה מה שהתחיל לסובב את הגלגל. הלב
שלי נשבר. זה קרה בבוקר של יום שני, כך שזה חרבן לי גם את
היום, וגם את השבוע.

כשהלב שלי שבור, אני מצטנף במיטה בתנוחת עובר, לא עונה
לטלפונים, מסרב לאכול או לראות אנשים ומתמסר לכאבי בטן
פסיכוסומטיים שנובעים ישירות מלב שבור. כך נהגתי עד כה כששברו
את לבי. אבל הפעם האחרונה שדבר כזה קרה הייתה כשהייתי בתיכון,
ושם יכלתי להרשות לעצמי לשכב ימים במיטה. ועכשיו אני אחרי צבא,
עובד בחברה רצינית. נאלצתי להתמודד עם עצמי. השתרכתי במכוניתי
כשאני חושב על אותה תוכנית בוקר שראיתי. ששי קשף התארח אצל
ירדנה ארזי בעקבות הפרשה שהתפרסמה בסוף השבוע שעבר. הוא נשאל
שם לגבי הקשר שלו לאונס הנערה מרוממה. הוא הביט ישר למצלמה,
חייך את חיוך 'פנקס הקטן' שלו ואמר שהוא שמע על זה בפעם
הראשונה בעיתון "ממש כמוך, ירדנה".

כשאתה מפורסם (היום אני כבר יודע להגיד), מצפים ממך ברובד
מסוים שתהיה סנוב ומתנשא כלפי הקהל שלך, אבל באופן מעשי זה
ייזכר לך לדורות אם לא תוקיר את הקהל שלך. אם לא תאהב אותו
ותראה לו את זה. כשאתה מפורסם אתה נחלת הקהל שלך, ובלי הקהל
שלך אתה לא כלום. אתה תלוי בגחמה שלהם. "אסור לך לירוק לבאר
שממנה אתה שותה" ירדנה ארזי אמרה לששי קשף, כשהיא מתכוונת
בדיוק למה שאני אמרתי. והוא בכל זאת ירק לי למרכז הפנים.

שנה וחצי לפני כן הייתי שם, ברוממה. ראיתי את הכל מהשיחים. אני
מודה שהנערה לא עניינה אותי. זה ששי קשף שרציתי. שבוע לפני כן
קראתי במודעת קיר שששי קשף מגיע לשכונה להופעה. את המודעה
שתלשתי שמרתי. עד היום בבוקר. שבוע שלם התבשלתי במחשבות. מה
אני אומר לו, מה אני רוצה שיקרה בכלל? אני רוצה להתיידד אתו?
אני רוצה לשתות אתו בירה? אני רוצה שהוא יעזור לי עם הקשרים
שלו להשתחל לאיזה אודישן? האמת היא שלא באמת ידעתי מה אני רוצה
להגיד לו, אבל כשהכוכב שלך מגיע לשכונה, זה כאילו סימן מגבוה
שאתה חייב לעשות עם זה משהו. ומאז 'שלוש-ארבע-חמש וחצי', אין
בכלל ספק. ששי קשף הוא האליל שלי. אין יותר ממנו בעולם. לפחות
בשבילי.

בגיל 13 התנפצה לי אמת בפנים בפעם הראשונה. באמת שלא הייתה לי
בעיה חברתית. אפילו יותר מזה, הייתי מאוד פופולרי. היום אני
קורא לזה 'פופולרי', אבל אז קראנו לזה 'מקובל'. זה כמו שהיום
אני אדבר על שיעורי ביולוגיה, תנ"ך ומתמטיקה בבי"ס יסודי,
ובעצם אתכוון לטבע, תורה וחשבון. בכל מקרה הייתי מקובל, והדבר
האחרון שציפיתי לו הוא שתהיה לי בעיה עם בנות. אבל אז גיליתי
שאני לא מסוגל להביא את עצמי לכדי לגשת לטלי שחק ולהציע לה
חברות. הייתי מיובש בכל פעם שראיתי אותה. אז, חשבתי שיש לי
בעיה עם בנות. עם השנים למדתי להבין שאני בעצם ביישן. לא הייתי
אצל פסיכולוג מעולם, אבל אם הייתי הולך לאחד הוא היה מסביר לי
שאני עוטה על עצמי מסיכות. זה לא משנה. השורה התחתונה, החשובה
והקובעת היא שאני ביישן. ראיתי את ששי קשף מחוץ למתנ"ס והתייבש
לי הפה.

מרחוק שמעתי אותו אומר לנהג שלו שלא נוסעים עכשיו כי הוא רוצה
לעשות סיבוב. אולי להרביץ איזה דרינק. אמר והלך. מבחינת הנהג
זה בטח אחלה. הוא מקבל את האוטו אליו לעוד שלוש שעות. אלה
הצ'יפורים הקטנים כשאתה נהג בוס. סליחה... באזרחות זה נקרא
'נהג פרטי'. אז השעה 23:25 וכולם מרוצים. ששי והנהג שלו. כל
אחד הולך לדרכו.

כשהייתי בנחל נתקלתי בקצינת חינוך יפהפייה. אני לא יודע אם זה
היה היופי שלה או הסגנון שלה שהיה תפור עליי, אבל מהרגע שראיתי
אותה - רציתי אותה. מאיה נוף. אני לא יכול לחשוב על השם הזה
בלי לקבל ויברציות חמימות בכל הגוף. ואם לחשוב עליו לא עושה לי
את זה, כל מה שאני צריך זה ללחוש בשקט את השם. לשמוע באוזניים
ולשמוע בלב זה כמעט אותו דבר. כמעט, אבל לא. בכל אופן אני
ומאיה נוף באנו מעט מאוד במגע. היה טיול אחד שהיא הצטרפה אליו.
טיול של הגרעין שלי. יומיים. יש בטיולים עניין כזה של לילה.
השעות הקטנות שלו. אנשים מתקרבים, מדברים, נפתחים. הייתה לי
שיחה ארוכה עם מאיה נוף. רציתי להגיד לה שאני רוצה אותה שם ואז
('כאן ועכשיו' ברטרו), אבל התביישתי להגיע לנקודה והחלטתי
להרשים אותה בכמה שאני מצחיק ומתוק וכאלה דברים. לא עשיתי
כלום, והמומנטום אבד. חצי שנה אחרי שהיא השתחררה דיברתי עם
המחליפה שלה ובמקרה נפלט לה שמאיה נוף הייתה דלוקה עליי הרבה
מאוד זמן לפני שהיא הכירה את החבר הנוכחי שלה. זה בעניין הזה.
בעניין של בנות בכלל - למדתי שאם לא מנצלים הזדמנויות מיד, לא
מנצלים אותן בכלל. הבטחתי לעצמי שאני לא מפספס יותר הזדמנויות.
עקבתי מרחוק אחרי ששי קשף ואמרתי לעצמי שוב ושוב "גש אליו,
אידיוט!".

הרבה לפני שאזרתי אומץ הוא פגש נערה מחוץ לפאב שאת שמו איני
זוכר. הוא צחקק אתה קצת, הפעיל עליה את אותו קסם שפעל עליי כבר
שנים, וגרם לה ללכת אתו לאנשהו. אני הייתי מאוד מאוכזב. הרגשתי
שנמעך לי הלב מהלחץ שאני הולך לפספס שוב הזדמנות פז. הייתי
בטוח שהוא הולך לזיין אותה באיזה מלון, והרי אני לא אחכה לו
מתחת לחלון בזמן שהוא מזיין מישהי. יש גבול למושפלות. כבר
פניתי לנטוש את העניין כשפתאום בסמטה צדדית הוא התחיל לנשק
בכוח את הנערה הזאת. היא ניסתה להתחמק ולהתנגד אבל הוא היה חזק
יותר והרביץ לה וממש אנס אותה מול העיניים שלי. קצת הוקל לי,
אני מודה. באמת שהייתי נשבר אם הם היו הולכים למלון. אחר כך
הוא השאיר אותה חבולה על הרצפה, כולה בוכה ומקומטת ואמר לה
בחיוך 'ששי קשף' שאף אחד לא יאמין לה, אז שגם לא תטרח...

חיכיתי שהוא יתרחק קצת. נתתי לו שני רחובות ואז ניגשתי אליו.
הוא נבהל לשניה אבל מיד חייך. מעריצים... לא יורקים לבאר
ששותים ממנה. באמת שלא היה אכפת לי מהנערה. ששי קשף אמר שיש לי
קול מאוד עבה ושגם הוא התחיל בתור בריטון בלהקה צבאית. אני
וששי קשף עם אותה התחלה... מי היה מאמין.


הפסקה.

האורות כבים עליי אט אט. אני עטוף בחשכה וייסורי דיכאון.
תולעים אוכלות את בטני מבפנים כלפי חוצה. יושב בעלטה ומחכה
שהרע מכל יקרה. שירביצו לי מכות. שהמפלצת תבוא. שישימו אותי
ללעג בפניי כולם. שאמות. רק שיעבור כבר הרע והאורות שוב ידלקו.
צלצול ברקע. סוף ההפסקה.

אפשר לומר שששי קשף הוציא אותי מתומתי. אפשר לומר שהוא והוא
לבדו בתק אותי מהתפיסה הילדותית שלי. ניער אותי. הוציא אותי
לעולם האמיתי. אולי ששי קשף עשה לי טובה גדולה. זה לא נעים
לקבל סטירת לחי, אבל זה שווה את הכאב אם באמת אני קצת יותר
מחוספס ויותר מחובר למה שקורה סביבי. פתאום בפקק שאני עומד בו
אני לא רואה רק אנשים מבואסים במכוניות. אני רואה ישראלים
שמתחמנים נתיבים, כאלה שבטוח בטוח בטוח הם גנבים, כאלה שרואים
עליהם שמרביצים לנשים ולילדים שלהם. פתאום התמונה שהייתה צבועה
עד כה בצבע מסוים, נצבעת גם בכל שאר הצבעים שקיימים. פתאום
נוסף צליל לתמונה שעד כה הייתה. רעש מלמולים וקולות אנשים. רעש
של סחר-מכר, של משא ומתן, של מריבות ואהבות, צעקות של מנהלים
על עובדים, צעקות של עובדים על עובדים זוטרים יותר. ציוצי
ציפורים וצפירות מכונית. כאילו הוצאתי את ראשי מהמים וגיליתי
עולם שלם של צלילים שנחבא ממני. איפה הייתי עד עכשיו? עוד
מעריץ עיוור של סמל סקס להמונים. תודה לך, ששי קשף, ותודה לך
ירדנה ארזי על שחשפת אותי לכל הפרשייה. את יודעת, גם את נראית
לא רע.