ישבתי על הירח יום אחד. הייתה לו צורה בננית, צורה פאלית משהו.
התנדנדתי בכיף, וזה הסעיר אותי שאני הילדה קטנה שעל הירח יכולה
ליפול, והדרך לכדור הארץ ארוכה כ"כ. אני בחורה של דרכי קיצור,
כך שנפילה מהירה לארץ במסלול המוכר תהרוס אותי כליל.
הם קוראים לי רחפנית אבל הפינה שלי בירח, שם על הקצה, ממש
נחמדה. הם גם שוכחים שיש ימים בחודש שהירח מלא ואי אפשר לברוח
אליו ולהתנדנד ולנצנץ עליו.
בזמן האחרון אני כבר לא יודעת מתי להפסיק לנחות עליו למנוחת
חלומות קלה. נוח לי שם, כנראה שיותר מדי נוח כי אני מחוברת,
אולי רק לכבלים. והירח שלי שהיה אפל ומסתורי לובש ארשת פנים
דביקה וטובענית. יש אנשים שצועקים לי שזה דווקא נחמד לטבוע ככה
בתוך הירח, במיוחד כשהוא חצי השתקפות מציאותית. אבל אני, אני
מעדיפה לילות אפלים. אני רוויה בהם.
מים עמוקים זה לא הסטייל שלי וכשאני טובעת הגאווה שאף פעם אין
לי מתעוררת לחיים ואני מסרבת לקבל עזרה מהמציל. אני עצמאית ורק
לי יש את הזכות לשלוט בירח שלי! הקצה הוא שלי! אז מה אם אני
קצת רכושנית... לא אכפת לי שאנשים ילכו לחפש להם כוכבים עם
שפיץ משלהם. אני בכל מקרה, הייתי פה קודם.
ואז זה קורה. חיה רעה הגיעה עד אלי לקצה הבטוח והאוטופי שלי
ונתנה לי דחיפה קטנה שהפילה אותי לכדור הארץ בחזרה. מסתבר שלא
הייתי יציבה כמו שחשבתי. נפלתי על הארץ לתוך בריכה דביקה
ועמוקה ולא הייתה לי שם דרך. כנראה שיש לי טראומות ממים עמוקים
כי תמיד הסתפקתי במים הרדודים. הקו האדום של המים העמוקים תמיד
הפחיד אותי, אז נשארתי לי במקום בטוח שרואים שהקווים האדומים
נראים ממנו רק מרחוק. ועכשיו אני רואה אותך מעבר לקו האדום.
אתה רחוק רחוק בתוך המים העמוקים, כמעט בקצה הבריכה. ואתה קורא
לי להתקרב אליך, לקצה שלך ואני ממש רוצה להתקרב ולעבור את הקו
האדום אבל המים, הם כבר כמעט ומכסים את כולי, עוד קצת ואני
אטבע. אני נותנת לך מבט של סליחה, המבט הכי מתנצל בעולם
ומסתובבת בחזרה למקום הבטוח שלי- המים הרדודים שנעים להשתכשך
בהם. ואני מפנטזת על הירח, אבל נשבר לו הקצה ולא מצאתי לי כוכב
אחר לנחות עליו ולחלום בו בשקט. ואני חיה עם המציאות עכשיו
וכולם סוגרים עלי והם לא מבינים שכמה שרע לי, טוב לי. טוב לי
שהכל חלום. חלומות מחזיקים אותי אופטימית. נעימה לי השלווה
הנפשית שבה אני נמצאת רק עם עצמי. אני תמיד מרגישה צורך להתנצל
על מה שאני. על הפחדנות שלי. אז אני מבקשת סליחה שאני כזאת
ילדה של ירח ואני מבטיחה לחזור לשם רק אחרי שתבין למה השארתי
אותך במים העמוקים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.