היא כל כך יפה ועיניה כה כחולות
מסתכלת במראה מחייכת היא כבר לא יכולה לבכות
והדמעות חונקות אותה המלח כבר שרף את הפצעים
הוא כבר לא נמצא אך אף אחד עדיין לא עקר את הזרעים
הרוע עדיין נראה בעיניה הצלולות
השפיות עוד לא הצליחה לכסות ושוב היא נוטלת לה גלולות
עוד אחת מזו... כן יש הרבה צבעים
היא שומעת בכי של תינוק מכסה את אוזניה מסתובבת במעגלים
היא כל כך יפה ועיניה כה כחולות
ואין איך להציל את הקורבן מנפילה שכזאת
כן התהום נראה קרוב ולמוות היא מביטה
נשכבת ככה לאחור בלי לומר מילה
והולכת היא לישון מקווה שלא לחלום
ועוד סיוט אותה מבקר חולף הוא לשלום
והיא מתעוררת וכל גופה זיעה
קר לה היא מתעטפת וחוזרת לשינה
היא מתעוררת שוב בבוקר מסתכלת במראה
היא כבר לא מחייכת כל כך שונאת היא את עצמה
ועיניה כה כחולות היא נראית כמו מלאך
הו יקירתי מה העצב עשה לך
והדיכאון שוב מבקר נושק הוא והולך
ואת פורשת את כנפייך ומרחוק שומעים קולך
ואת רוקדת מתקרבת לתהום
אל תדאגי הצדק ייעשה הוא לגיהינום
ואת כה יפה ועינייך הכחולות
מסתכלת לך בקבר נרגעו כל הרוחות
ועכשיו הם שמים לב
כבר אינך הכבש השחור שבחברה ולי כל כך כואב
איך נאבדה ילדה יפה
עינייך כה כחולות והמבט כל כך תמים
חבל שלא יכולתי במילים לכסות את הפצעים
ועכשיו שלווה נראית בעיניה המתות
מסתכלת מלמעלה כבר אין קול של הלצות
נסיכתי היית קורבן תמים עם סוף שאין באגדות
המציאות עשתה תכסיס והגיע סוף להזיות...