כשכואב בפנים ונזכרים במישהו שהיה וכבר לא
נזכרים במיוחד ביותר שבו
קוראים לרגש העצוב המפנים
געגועים
געגועים לאושר געגועים לשמחה
געגועים למה שאתה היה
אבל ככה זה ,זה כואב ומצמרר
הלב בפנים בך בוער
מבקש לראות לתת נשיקה
הדמעות זולגות נושקות לרצפה
ומסתכלים על הקבר הקר
הוא לא חם כי לנו מר
מדליקים עוד נר עוד פרח שמים
יושבים ליד עם הראש עליו נרדמים
חושבים מעלים זיכרונות
נזכרים והדמעות שוב יורדות
שמים שוב את הראש מנסים לחבק
אבל מה? הקבר הוא ריק
ריק מהאדם אבל לא מהשמחה
ריק מהאדם אבל לא מהמחשבה
ואז נזכרים במה שהיא תמיד רצתה
שכולם יחבקו ישמחו יאהבו לא יזילו דמעה
נזכרים ומעלים חיוך קטן על השפה
ואז זוכרים שהיא איננה
מנסים לא לבכות להישאר חזקים
אבל הרגש חזק גובר גם על רצון המתים
הולכים משם מתקלחים
אך הזיכרונות שוב מציפים
הם לעולם לא ייעלמו
זה חלק ממך אתה מכסה את כולך בשמיכה
מנסה לישון מחר יום חדש
שוב נבקר כלום ממך לא נדרש
ותמיד נתגעגע לרעש
רעש השמחה שלה רעש שהפך לזיכרון כואב
זה דבר שאתך נשאר ולעולם לא עוזב