עוטה על פניה
תחושת אין אונים
יודעת שהם אוהבים זאת.
שותה פרוזאק
בחיוך מריר,
הכל כדי להעביר
את היום.

 
עין אחת צוחקת,
ועין אחת בוכה
ביום בו הפכנו לגוף
אחד.
היום בו יבש
גוום של יוצריי,
הזמן בו השירו
את עליהם,
והגוזל
האחרון
שנותר בקן,
הוטח אל הקרקע.
כעת,
איני יודע היכן
אני
מתחיל, והיכן את
נגמרת.

ושוב  
חוזר
אותו מראה מוכר
ההעמסה,
הבהלה,
חוסר ההבנה
העיניים המתלחלחות
כנגד הרוח המכה
ללא רחם.
הפריקה,
הגוף המפרפר
והדם המטפטף
על הנוצות הלבנות.

מתבונן בך
ורואה את עצמי
הפנים הרכות,
החלקות, השוחקות.
מביט במראה
ומגלה פנים
שונות.
ודמעה חרשה
את התלמים.

תלוי מנגד
נתון לרצונות הגוף
ומתחרט.
צופה מעבר
ורוצה להיות שייך.
מביט בהם,
כשבועה אטומה עוטפת
אותי
והעבר מקלקל.
רואה אותם
וכל כך רוצה
להיות שייך.

גרגר זהוב צנח,
ואחריו עוד אחד
כמוהם כאהובתי,
רואה אותה משתנה
לנגד עיניי
והגרגרים ממשיכים ליפול.
מביט בה בציפייה
אך היא חדלה מלהשתנות
רק שכובה שם, דומיה
גרגר זהוב צנח,
ואחריו גרגרים שקופים.  

א.  ניצבה השמש במרכז השמיים
     הצהוב שלט בכל
     ואני על גחוני,
     מתפשר.
     חיפשתיך.
ב.  צובעו השמיים בארגמן
    וזמני כלה באיטיות.
    סימני הדרך ששיננתי בדבקות
לא הועילו,
    ואני אינני שם.
    מצאתיך.
ג.   בפלג קטן
    רחוקה כל כך משם.
    ראיתיך.
ד.   המים זרמו ביתר תוקף
    וכיסו את כל גופי.
    נדמה שהפלג הפך לנהר.
   אהבתיך.
ה.  נשא אותך
    הזרם, הרחק ממני,
    רחוק מהישג ידי.
    איבדתיך.

קברתי אותה
בעפר היום.
ראשית השלכתיה
למכולת האשפה,
אולם החשש מריח
הרקב שיעלה ממנה בעתיד
הניא אותי מכך.
לכן אחזתי היטב
בגופה שלא יישמט
ולקחתיה לחבית זפת
כי כך נאה וכך יאה לה!
משעלו ההיסוסים בלבי
גררתיה משם,
כשהיא מחרפת ומגדפת,
וקברתיה בחול.
זו הייתה הלוויה צנועה.
לא, לא נישאו הספדים
ואיש לא ירה מטחי כבוד
רק ריח חזק
עלה באפי בעומדי שם,
ריח אובדן התמימות.





כוכב נופל


- ראיתי אותו, אבא,
 ראיתי אותו נופל
 על חפים מפשע.
- זה היה כוכב נופל, בן,
 איש לא נפגע מכוכב נופל.
- שמעתי אותם, אבא,
  שמעתי אותם שרים
  ומוחאים כפיים.
- זו הייתה הרוח , בן,
  זו הייתה הרוח המייללת
 הנחבטת בבתים.
- מפחד אני, אבא,
 שמעתי אותם מייללים,
 שמעתי אותם זועקים
 כאם המתייפחת על בניה המתים.
- אל תירא, בן,
 אלו היו רעמים,
 ורעמים הרי לא פוגעים
 בבני אדם.
- זה נגמר, אבא,
 זה הסתיים.
 לא צריך לפחד יותר,
 לא צריכים להיות אמיצים יותר.
- נכון , בן,
 עכשיו כבר אפשר לבכות.

 


תמצית קיומו

תמצית קיומו
מוטלת על הכביש.
אל דאגה,
הוריו לא
יטרידו את
המשטרה.
ומודעת אבל
לא תיתלה בשכונה.
תמצית קיומו
מוטלת על
הכביש,
מעט בשר
מרוטש
ומעט דם.


והכנפיים .

והכנפיים שצמחו
והרגליים,
לא מאפשרות מנוח.
והכאב,
וההורים שנשארו
מאחור
לא מאפשרים
לברוח.

 צינה נשבה מהמשאית
ואני התכרבלתי במעיל
חדש.
הוא הכניס אותם
בחופזה לכלובים,
נסיעה ארוכה מצפה לו.
ואני הפטרתי לעצמי
חסר תבלינים, וניגשתי
לארון.
נוצות לבנות התעופפו
לכל עבר,
וצלחתי נמלאה דם
כשחתכתי.

 ובנינו אותם
ע"פ עצת המומחים,
ועטפנו אותם
באריג חדשני,
ועיצבנו אותם
במראה היי טק.
ולא עזרו כריות
האויר אותן הנחנו
מתחת.
ולא סייעה הסוליה
המודרנית.
נתבלו הנעליים
ונשחקו עד דק,
כאותה הבטחה
נצחית.

 והסדקים שנפערו
באגרטל שאיחדנו
הלכו וגדלו
עד שאתמול
התנפצו.
את יעילה כתמיד
איחת את הסדקים
בצידך,
ואני נותרתי תוהה
ליד הנותרים.

ובכו המחוגים
גשם של
ספרות
ופסק השעון,
שבו ארשת אותי
לעולם,
לפעום.
והוא,
ליבי,
שהיה ברשותך
שב,
לעבוד.

פברואר 99

סגור בתוך משבצת
אחת מני רבות.
משבצת אותה רכשתי
תמורת פיסות רבות
מחיי.
טורק ונועל
את הדלת
מאחוריי,
אך החושך ממשיך
לחדור דרך
החרכים.




מששקטה

מששקטה ההמולה
ויבשו מקצת
הדמעות,
נותרתי מתבונן
על הקירות
מנסה להבחין
מי מהן
בבואתי.
נכנס למיטה
ל
ב
ד
בעצם, דבר
לא השתנה
מלבד הבבואה.



יוצא מהרחם

יוצא מהרחם
זב דם,
מצולק
ובוכה.
יוצא מהרחם
הקר
לאחר לידה
של 18 חודשים.