יוסי דהן / נפילה חופשית |
והאירה את הסלע עליו
נשענתי אני בדממה.
אורה החזק מסנוור,
ומאיר אותי. נופל.
ואני עוצם עיניים.
מנסה להתעלם מהאור
שכאילו שולח ידיים.
מנסה להרים אותי.
לאחזני מאחור.
הספקתי לשכוח אותך.
לפני שהסלע התפורר.
והשאיר אותי מולך.
ואת מחבקת אותי,
ואני צועק.
פעם היית שלי,
וביחד העולם שלנו
הציל אותי מעצמי.
ואז הלכת לחפש,
והשארת אותי
שותק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|