תמיד אימא אמרה לי שאני צריך להיות גיבור
לא ידעתי מה זה שתגדיר האם זה היה כשהייתי שיכור
או אולי כשהזרקתי את מנת הסם הראשונה
או אולי שממנת יתר איבדתי את ההכרה?
מתי הייתי גיבור אימא יקרה?
ומתי את היית גיבורה?
האם זה היה כאשר פתחת בפני את הדלת ואמרת לי תלך
האם זה היה כשקראת לי בנך?
האם זה היה כשפתאום הפסקת לדבר עליי ולהתפאר בי בפני חברותייך
האם זה היה כשניסית להסביר מעשייך?
האם זה היה כשפגעת בי שאמרת שאין כזה דבר להימשך לבני מינך?
האם זה היה כאשר ציפית שאבקש סליחה?
תגידי לי אימא מתי היית גיבורה?
אני לא זוכר פעם אחת אולי בשעות צירים שעת לידה
אבל אימא את לעולם לא תדעי מה זאת הקרבה אולי מה זאת אבדה
כי תמיד חיית לפי הערכים והנורמות של החברה
האם מעשה גבורה הוא לאחל לי להישרף בגיהינום?
והאם את עצמך לא נמצאת שם מיום היוולדך אפילו היום
את חיה לפי חוקים של אנשים אחרים אולי את אימא נמשכת בעצמך
לבחורה
הרי עם אבא בחיים לא ראיתי אותך ובחיים לא היית שמחה
אימא את לא תדעי לעולם מה זה להיות גיבורה
כי את לא היית לבד ואת לא נגמלת לבדך ואת לא היית בפגישות
ואת לא שמעת מפני האוהבים אותך הכפשות
ובך תמיד תמכו ואותך תמיד אהבו ואני רק שנאתי ושנאתי שנאה
גמורה
אותך אימא אהובה אימא יקרה
ומה שתאמרי זה לא משנה זה היה
אני חי עם אהובי את חיי ואני רופא והוא מוזיקאי ואנחנו שמחים
אם אי פעם רצית לדעת או שעלה בדעתך ואת לעולם לא תדעי מה הם
חיים
כי את לא מעיזה לנסות כי אסור ואסור ויש מותר ויש אסור
רק תדעי אימא אני אוהב בחור!!
ואני לא מתבייש ואני לא מוזר ואני לא חולה אני אדם
כמו כולם
השאלה  היא האם את?
ולמרות הכל אני עדיין אוהב אותך האם ידעת? האם שמעת?
האם לבך אמר לך ואולי סתם התעלמת? אימא האם אי פעם אהבת?
ומה איתי אימא למה התעלמת האם את עדיין שונאת אותי?