לארנבות, אין קול, הן לא משמיעות קולות בכלל, לא יללות או
נביחות, ואפילו אם מכאיבים להן מאוד הן לא יכולות להשמיע אפילו
קול אחד של מחאה.
כלום.
פיטר אמר לי אתמול שהוא הרג ארנבת בחניקה ובדק, והן לא משמיעות
אפילו ציוץ.
אמרתי לו שהוא חתיכת מניאק חולה נפש, וברור שהיא לא השמיעה
ציוץ, זו לא ציפור.
הארנבת של פיטר הייתה לבנה עם אוזניים אפורות, קראו לה מילי,
והוא חנק אותה כדי לבדוק אם היא באמת לא יכולה להשמיע קולות.
אחרי שהוא חנק אותה הוא הוריד חצי בקבוק טקילה, "לשכך", הוא
אמר לי, והדליק את הסיגריה השמינית בשרשרת.
פיטר כבר מזמן התהפך, כולם מסכימים, הסמים דפקו לו את המוח.
פיטר שותה חצי בקבוק יין אדום, שולח טבעות עשן עגולות ומושלמות
לחלל האוויר, ומחייך.
רציתי להרוג אותו על זה שהוא הרג את הארנבת, אבל פיטר אמר שזה
היה ניסוי, ואם מישהו לא יכול לצעוק כשמכאיבים לו, כנראה שזה
באמת לא כל כך כואב.
פיטר מחייך, שואל אם יש לי כסף להלוות לו לסיגריות ואולי
לבקבוק בירה.
לא רציתי להביא לו, אבל פיטר עשה לי פרצוף חמוד של "אני ממש
חייב סיגריות", אז הבאתי לו מספיק לנובלס והייניקן.
פיטר מגלגל ג'וינט ומתלונן על זה שאין לו כסף, מסיים את הבירה
בשלוק וחצי ומחייך.
הוא שואל אם אני רוצה קפה, אני מהנהנת ככה בחצי ראש, עדיין
כועסת, פיטר קם והולך להכין קפה.
פיטר שם דיסק במערכת הדפוקה שלו, ושר בקול הצרוד שלו, מנסה
להתחרות בקול הסדוק של ליאונרד כהן, שלא מוותר לו ושר בעצבות
הכי גדולה בעולם.
"אני הולכת", אני מודיעה לו, ופיטר מלווה אותי לדלת וסוחט ממני
תוך כדי עוד שלוש דקות של שיחה ועשרים שקל "לסיגריות", הוא
מבטיח.
פיטר אוהב, ככה הוא אומר לפעמים, כשהוא מאוד שיכור, סתם יש לו
בעיות עם "יחסים בינאישיים".
ומבטיח שיהיה בסדר ושהוא לא ישכח ללכת לפסיכולוגית היקרנית
והאפטית שלו.
פיטר מנופף לי לשלום מהחלון ומחייך.

פיטר התאבד, לקח מנת יתר בחוף מציצים, מצאו לידו חצי בקבוק
הייניקן וקופסת נובלס ריקה.
כאב לי על פיטר, וגם קצת על עצמי,
אבל אם מישהו לא יכול לצעוק כשכואב לו, כנראה שזה באמת לא כל
כך כואב.