לאה מטפסת במורד המדרגות. זו הפעם הראשונה שהיא יורדת אל המרתף
של רחל, משום שרחל תמיד חוזרת ומדגישה שאין כל סיבה לרדת לשם.
"רק חולדות ועכבישים" כך אמרה תמיד רחל כשלאה העלתה את נושא
סידור המרתף. במשך שנים נרקמה בין השתיים ידידות עמוקה. לאה
למדה במשך הזמן לחיות עם ההרגלים המשונים של רחל, למשל שהייתה
תמיד עם שחר פוצחת בשירה רמה בקול העורב שלה. הרפרטואר היה
משתנה מתקופה לתקופה, לפי השירים שהייתה שומעת ברשת גימל.
לעיתים הייתה מתחילה לזמר כבר בארבע לפנות בוקר וממשיכה עד עשר
לערך, אז היה מגיע אחד השכנים ומבקש לשמור על השקט.
אחר כך הייתה לאה מגישה לרחל את ארוחת הבוקר שלה. אחרי הארוחה
הייתה לאה שוטפת את הכלים בעוד רחל חזרה אל חדרה והתלבשה. אז
היו שתיהן יוצאות לטיול בסביבה. לעיתים היו מגיעות אל המכולת
וקונות מצרכים, או שהיו יושבות בגן הציבורי וקוראות אל נערים
ונערות "הנוער של היום הוא לא מה שהיה פעם...", ובימים בהם היו
השתים מאושרות במיוחד היו הולכות בזריזות לקנות גלידה וחוזרות
לאיטן הביתה תוך שהן ממלמלות לעצמן "אממ...".
הטיול היומי שלהן היה הזמן היחיד בו אפשרו לעצמן, כל אחת
בנפרד, מעט נחת נפשית. בכל שאר שעות היום הקפידה רחל לרדות
בלאה, כשהיא מפזרת לעברה אינסוף פקודות, לרוב חסרות פשר,
לעיתים בגרמנית עילגת. אך לאה ידעה את עבודתה מהימנה. היא ידעה
כי רחל לא תירגע ולא תשקוט עד אשר יהיה כל הבית מצוחצח למשעי.
ולכן עם הגיען הביתה מיהרה אל המטאטא בפינת החדר והחלה לטאטא
ולמרק, תוך שהיא מתעלמת כליל משצף קצף תרעומות הנשלפות
במומחיות רבה מפיה של רחל, הבוחנת כל תנועה.
עם ערב הייתה רחל מביטה עמוקות אל תוך עיניה של לאה. עיני אש
לרחל. צבען אדום כדם. ואז הייתה מוחאת בידיה פעמיים בדיוק ולאה
הייתה מניחה את המטאטא חזרה בפינת החדר וממהרת לחדרה. אז היו
מתקלחות שתיהן ומיד אל בין הסדינים, אל עולם החלומות השחורים.
ובכל יום סדר יום קבוע. לכל פעולה זמן ומקום. כמכונה משומנת
היטב פעלו השתיים. כחיה משחרת לטרף רדפום הימים והלילות זמן
אין קץ. ומעולם לא שאלה האחת את השנייה על החיים שלפני פגישתן.
לעולם גם לא ישאלו.
והיום יום הולדתה של רחל. עם שחר ירדה רחל בדממה אל המרתף
החשוך, ולא שבה עד שעת בין ערביים. לאה גמרה אומר בליבה לרדת
אל המרתף, למרות הפצרותיה הרבות של רחל.
לאה מטפסת במורד המדרגות. כל צעד קשה עליה כאילו הייתה מטפסת
על גבי קיר תלול בעזרת ציפורניה בלבד. צועדת במורד האינסופי אל
השאול. וברגע בו נוגעת כף רגלה ברצפת המרתף הטחוב נגלה לעיניה
מראה מרהיב ביופיו. אלפים אלפים של נרות בוערים וצפופים על
רצפת החדר. ובמרכז ישובה רחל על ברכיה, ראשה מורכן.
רחל נבהלת. מביטה בבעתה בעיני דם אל עבר עיני התכלת של לאה.
"לכי מכאן וסגרי את הדלת" לוחשת רחל לעברה. לאה נועלת את הדלת,
ואחר מתיישבת מאחורי רחל וחובקת אותה בחוזקה. עתה לא יכולה עוד
רחל להסיר עיניה מן הנרות הדולקים. לאה לא מרפה, ולאוזנה לוחשת
"רק חולדות ועכבישים...". בוער מרתף הרוחות בלהט מבטים.