אורן אובסטבלום / הקשה של הלחם |
אז סגרתי את המחשב והלכתי לי לשבת בפינה.
טמנתי שני אטמים משומשים באוזניים
והאזנתי לצלצול הנעים של השקט
עצמתי עיניים ונשענתי אחורה עמוק אל תוך הכורסא
נושם נשימות ארוכות וכבדות.
והזמן הלך והאט עד לעצירה מוחלטת
וברגע שזה קרה
נזכרתי בך
ובכיתי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|