New Stage - Go To Main Page

גוד איס איוול
/
המלאכית שלי

מוקדש למלאכית שלי



הכרתי אותה יום שישי אחד. כשהלכתי למועדון.
אני זוכר- היא הייתה כל כך יפה בשמלה השחורה שלה, הצמודה.
ניגשתי אליה בלי הרבה ציפיות והתחלתי לדבר איתה במשפט נדוש של
"מה השעה?" היא חייכה אלי, חיוך מתוק כזה, של מלאכים. הסתכלה
עלי בעיניה החומות הגדולות ואמרה '11. זה כל מה שרצית? או שאתה
סתם מנסה להתחיל איתי?' .
כמעט נפלתי אותו רגע! הייתי המום. למה היא מחשיבה את עצמה
וחושבת שאני (אני!) ינסה להתחיל איתה??
ההיא, כמובן, שמה לב למבט על פני והתחילה לצחקק בקול כזה,
חמוד, רציתי  שהיא תמשיך ככה לנצח.

אני זוכר אותה כשהיא שוכבת על ידי במיטה. כמה יפה היא הייתה.
המלאכית שלי.

היא מתה כבר שנה. ואני עדיין כאן. מתגעגע.
המלאכית שלי, עכשיו, המלאכית של העולם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/3/02 17:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גוד איס איוול

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה