מוקדש למלאכית שלי
הכרתי אותה יום שישי אחד. כשהלכתי למועדון.
אני זוכר- היא הייתה כל כך יפה בשמלה השחורה שלה, הצמודה.
ניגשתי אליה בלי הרבה ציפיות והתחלתי לדבר איתה במשפט נדוש של
"מה השעה?" היא חייכה אלי, חיוך מתוק כזה, של מלאכים. הסתכלה
עלי בעיניה החומות הגדולות ואמרה '11. זה כל מה שרצית? או שאתה
סתם מנסה להתחיל איתי?' .
כמעט נפלתי אותו רגע! הייתי המום. למה היא מחשיבה את עצמה
וחושבת שאני (אני!) ינסה להתחיל איתה??
ההיא, כמובן, שמה לב למבט על פני והתחילה לצחקק בקול כזה,
חמוד, רציתי שהיא תמשיך ככה לנצח.
אני זוכר אותה כשהיא שוכבת על ידי במיטה. כמה יפה היא הייתה.
המלאכית שלי.
היא מתה כבר שנה. ואני עדיין כאן. מתגעגע.
המלאכית שלי, עכשיו, המלאכית של העולם. |