New Stage - Go To Main Page

טרי רוז
/
שייגע

זה היה עוד בוקר קר כשהתעורר בעיר נכר ואף ידע הוא כבר שיום זה
לא יהיה פשוט. היא הביטה בחיוך מוזר ושאלה "אז מה נסגר?" והוא
אמר "יודעת מה? עכשיו אני צריך עוד זמן."

עיר החיים, חיים שנשקפים דרך רחובותיה המתים, עיר האגם. זו
בכלל לא עיר זו מושבה ושם הוא נם, בדרך כלל (לא אתמול) אך היום
לו מצפה הרפתקה. אביה אותו הסיע במכונית לתחנה המרכזית וכששמע
לאן נוסע שייגע לו אמר "פקח עינך בחור יקר, שלא נשמע עליך
בחדשות."
"זה בסדר, אני נוסע ברכבות."
כשנוסעים למקום רחוק, יש מקום לדאגה.

כרטיס, רציף, רכבת ונוסעים לקצה השמיים ואל תוך המדבר - אל עיר
המתים ההולכים ברחובות. שייגע אדם מסודר, כבר קבע לעצמו כמה
פגישות. עוד תחנה ועוד תחנה ורק שלא יאחר לפגישה ורק שהאוטובוס
יגיע לאן שצריך, שיט! פספוס, אדם ברחוב הופך למדריך ולוקח קצת
זמן עד ששייגע מגיע סוף סוף ופוגש את הפרט הראשון. לחפש
תחפושות הולכים בקניון - פרט ראשון חצאית, למרות שהוא גבר ויש
לו אלה מתנופפת לעבר כל מי שמרחק לא ישמור. גם שייגע רוצה פריט
לתחפושת - חיה עם שריון חזק כנחושת אך במהרה מסבירים בחנות
החיות כי צבים הן חיות לא חוקיות. קניון הוא מקום לאכול, לא
למצוא את מה שאתה באמת רוצה וכך הזוג מהבניין הגדול יוצא והולך
לחנות בה מוכרים די בזול חפצים שלבשו כבר שלשום ואתמול. פרט
ראשון במהרה בתא הלבשה ושייגע בינתיים מכוון העיניים ונזכר
שרוצה הוא מעיל כבר תקופה. אחרי דיונים עם מוכר על בגדים ואחרי
שהציע מעיל לאישה, מראה מוכר מעיל גשם נפלא ששומר מהגשם ומבודד
מהקור, הוא יהיה שימושי באגם הטהור. פרט ראשון כבר מצא חצאית
מתאימה וחוזרים לקניון - לילה טוב פרט ראשון.

אם תיקח את מספר השנים שחי שייגע, תכפיל בשלוש ותחלק בארבע
גילה של הפרט השני יתגלה, היא לא באה לבד, מצטרפות עוד כמה,
יושבים וחושבים על מה שיקרה, אומרים כל מה שקרה. מתגלה שאחת
הבנות מושכת את שייגע רק בתמונות. הוא רוצה שתוריד את מיסוך
האיפור אך היא בשלה - זה בסדר גמור.

לפעמים, העולם לא נותן לפרטיו לעשות דברים, כאילו מתוך רצון
לרע, שייגע חושב שזו לא הסיבה. חצי שנה מנסה הוא לפגוש את הפרט
השלישי שגורם לו לרגוש. לא משיכה מהסוג המיני המלוכלך, היא
כותבת סיפור כל כך גס וגם רך, נפשו מתחילה לשחק בכדור וגופו
מתפעל מין תפעול לא ברור. ועכשיו אחרי ימים כה רבים זה קורה,
אומרים הם שלום ומספקים זה לזה חוויות ובדיחות, סיפורי חברות
ואיך אבא אלוה עזב כה מוקדם ואיך הנורווגים הם גזע מושלם. איך
סרט שואה הוא דבר די מרגיע ולסבית בגבר זה כלל לא מפתיע, הכל
כה חדש וטרי ויפה, אלהים שם למעלה יושב ורואה וצוחק - מסתבר
שהתחילו לקלוט שחיים אפשר רק עם שטויות.

אם הפרט השני היתה צעירה הפרט הרביעי גדול בעשור ושנה, שייגע
לא שיכור, אך ברחוב הוא הולך לכיוון ההפוך ולבסוף הוא לוקח
מונית אל הכוך - מקום משכנו של הפרט הרביעי הלא הוא אחיו של
שייגע אוני. גאו אוני חי בבית לא דל, לצפיפות הציוד הוא תורם
המשקל והחלק הטוב שבכל הדירה - עם גאו נמצאת חברה.
"רוצה עוגיה, היא עשתה. אוהב אגוזים? די ברור, כי אני בעצמי
אוהב אגוזים אז גם אתה אוהב אגוזים. אל תשב על המיטה, לא כדאי.
לך תתקלח אולי?"
"גאו, אתה לימדתני לחפף מקלחות, בבית תמיד היו צעקות - התקלחתי
שלשום אמא, מה את רוצה? - ועכשיו מה קרה?"
"תפסיק לשגל את שכלי יא עולל, לך למקלחת וחסל!"
הכל השתנה אך יותר לטובה. גאו אכן הזדקק לחברה ועכשיו הוא
מפגין את שכל הזמן חש - הוא דואג, הוא דואג נורא.

חשש, יש מקום רחוק מלא פרחי בר. "תביא אחד וחצי בץ."
"מה זה בץ?"
"בץ זה פרח" היא אומרת במיסוך איפור כבד. פרט חמישי היא מאלה
שהצטרפו לפרט השני, יושבים במכונית ומספרים לו סיפור, דין
העולם כבר חתום וגמור. עוד מעט לא יהיה פה הרבה יהיה קצת,
ומספרי הסיפור יהיו המעט שיחיו, יעזרו לאדם בתור גזע כי לבד
הוא כבר לא מסוגל. יש שדים וגם קסם ורע בעולם, יש רוחות,
נשמות, אלהים גם קיים.
"אלהים לא קיים."
"אלהים כן קיים."
"את טועה."
"לא נכון."
"עוד תראי."
"טיפשון."
שייגע לא מחליט למי להאמין, אחת מספרת סיפור די מדהים, השני לא
מוכן לספר שום דבר "את טיפשה שסיפרת." הוא אומר בחופזה ופותח
את דלת האוטו, נגמרה השיחה.

עכשיו הם עולים אל חדר הקסמים, מקום די חביב, מערכת תופים
ואורגן. מרפסת ספה וכורסא, מקום קטן, עלוב ומשוגע. את הבנות
צריך לאסלה ללוות, הן פוחדות מקולות החולים. גם כששייגע הלך
לבדו להתרוקן, הפחיד אותו קול מעצבן "מה אתה עושה פה?"
הקול בקע מאישה שמנה קצת פוזלת, שייגע ענה "רק באתי לשרותים"
סיוטים.

חדר מעל בית משוגעים, רובם קיבלו בעיות מסמים, אותם פרחים
שחבורת ילדים מעשנים בחדר מעל בית המשוגעים - קסמים. שייגע
מאלה שלא נוגע, הוא אומר בטון קובע "סגרו את הדלת במרפסת, שלא
יכנסו לי לאף שום אדים."
לילה מטורף בבית שגעון על הסוף מדברים ואומרים שרק מי שטהור
מסוגל לעזור. הטהורים את הסיגריה מוצצים ואומרים לאחרים - אתם
לא מבינים, לבסוף הם הולכים, לבסוף נרדמים ובבוקר קמים לקולות
משוגעים - די!

רגיעה ברכבת בבוקר ושייגע מבין שכל יום הטרוף לא חשב הוא על
מין. ספסל לידו מתיישב לו אדם עם כיפה ומוציא ארוחת בוקר
מסודרת - מלפפון וכריך ולקינוח בננה. מול שייגע בחורה מתיישבת
ושוב הוא נזכר שהוא בהתבגרות וחושב קונוטציות לדבר התרבות.

מדינת ישראל היא כה מסודרת שעל הסדנוויץ ברכבת כתוב "כריך
טעים."

מי צריך יותר?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/3/02 23:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טרי רוז

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה