מאוחר בלילה כשכולם ישנים אני עדיין ערה.
אני יוצאת מהמיטה בשקט, מביטה בירח שמחזיר לי מבט אדיש,
וחושבת.
אני מנסה לנתח את המילים שלך למצוא בהם משמעויות נסתרות.
אין לי ספק שאני מאוהבת עד מעל לראש.
אני יודעת שזה לא בריא להיכנס למצב כזה, אבל אין לי שליטה על
הנושא, הלב שלי לא שואל אותי כלום בזמן האחרון אבל אני מצידי
לא יכולה להחרים אותו. הוא מפריע לי למחשבות.
מעולם לא חששתי לאבד ככה מישהו. כשאני חושבת על הכול, מנסה
לשים סדר בדברים, אני חושבת לפעמים שהלב שלי יפרוץ החוצה.
אני כל כך מלאה באהבה, שאין לו מקום בבית החזה, אני יודעת את
זה לפי הכאבים שיש לי כשאני שומעת שירים נוסטלגיים. כשאני
שומעת את השם שלך.
אם תיקרא את זה פעם, למרות שזה לא הסגנון שלך, אני מקווה שתבין
שזה אתה.
תבוא אלי בשקט ותילחש לי "גם אני אותך נסיכה" ואז אני אדע
שהכול בסדר לפחות למשך חמש דקות שלמות. אני באמת האמין שיש
בעולם הגיון כלשהו.
מילה אחת שלך יכולה לעלות אותי על ראש האולימפוס, או להפיל
אותי לנהרות האש הנצחיים.
אם היית רק יודע שלמילים יש כזה כוח.
אני יודעת... אני לא יודעת...
אני מרגישה את האהבה שלך עוטפת אותי, שומרת עלי, שום דבר רע לא
יכול לגעת בי כשאתה בסביבה, נסיך.
אני אוהבת אותך.
לא תמיד אתה ההשראה שלי לדברים שאני כותבת, רוב הפעמים יש לי
גברים אחרים, מוזות אחרות.
אבל אתה הוא זה שנותן לי כוח באצבעות.
אני אוהבת אותך, רק רציתי שתדע, שכל העולם ידע.