השעה הייתה שעת צוהריים כשרומולוס יצא לרחובות הלוהטים של רמג.
הקיץ הנוכחי היה חם מהרגיל ורוחות חמות מהצפון היו מביאות איתן
אבק שהיה הופך את העיר לצהובה. זה לא היה אירוע מיוחד ורוב
אנשי רמג התרגלו לכך אבל הוא בכל זאת לא אהב את הרגשת המחנק
שנתנה לו העיר בתקופה הזאת של השנה.
אבל היום משהו אחר הטריד את רומולוס יותר מאשר החום, האבק או
ריח הצחנה שהיה בעיר במהלך הקיץ. הוא הרים את עיניו לשמיים ונד
בראשו. מפת הכוכבים של הלילה לפני עדיין חרוטה בזיכרונו ובה
היו כוכביו של זונתאר דהויים. זה לא היה מצב רגיל ומשמעות הדבר
שאירוע כלשהו שישפיע על עתיד העולם, עומד לקרות.
רומולוס היה אולי רגוע יותר אלמלא הגיע אליו מוקדם בבוקר
שולייתו של זוראל וביקש ממנו להיפגש עמו בספרייה הגדולה של רמג
בשעת הצוהריים. זוראל היה כוהן של פאבוש, אל הטוב, ובדרך כלל
שררה מתיחות יחסית בינו לבין רומולוס שהיה כוהן של אל המלחמה.
היו גם מספר פעמים בהן ניסה זוראל להרוג את רומולוס אך רומולוס
תמיד היה מוכן כאשר הגיעו אליו המתנקשים.
רומולוס לא חש כל שנאה כלפי זוראל אך ידע, שזוראל פוחד מפניו.
הוא התקדם בצעדים מהירים לכיוון הספרייה הגדולה תוהה אם זאת
אמורה להיות מלכודת כלשהי ואם זוראל יעיז לתקוף אותו לאור
היום.
ברחובות מסביב הייתה ההמולה הרגילה של העיר. ילדים התרוצצו
ברחובות ושיחקו בחרבות מעץ, נשים בישלו בבתיהם והגברים סחבו
סחורות מצד אחד של העיר לצד האחר. פה ושם הסתובבו חיילים של
חיל המשמר, שלפעמים אפילו ניסו לתפוס כייס או שניים. העיר
הייתה שקטה כרגיל ומאז מלחמת הדרקונים לא איים דבר על העיר.
רומולוס הרים את עיניו להסתכל בספרייה הניצבת מולו. בניין
הספרייה היה די גדול, צבוע כולו בלבן ונחושת, קשתות הכניסה
הגיעו לגובה 3 מטרים ורוחבן היה כ- 5 מטרים. לצערו רק חלק קטן
מאוד מהספרים בספרייה הגדולה הזאת היה שימושי לאדם מלומד, רוב
הספרים יועדו להנאתם ולהשכלתם של תושבי העיר הפשוטים, ולמרות
זאת היו מגיעים מלומדים רבים מרחוק כדי לבדוק את רשומות
ההיסטוריה הנמצאות בספריה הגדולה של רמג, או להשתתף בכנסים
שהיו הקוסמים או הכהנים מארגנים לעיתים. הוא צעד פנימה אל
הספרייה אל חדר הישיבות הקטן הסמוך לאגף האסטרולוגי.
בחדר הקטן סביב שולחן עגול ישב זוראל יחד עם סגנו מיתראס ואדם
נוסף לבוש גלימות נזיר שאותו רומולוס לא זיהה.
"חיכינו לך כדי להתחיל", אמר זוראל עם מעט ארסיות בקולו.
"כל אחד מחכה למשהו", השיב רומולוס בנימה פוגעת מעט.
"בכל אופן, הרשה לי להציג בפניך את זירון, שהגיע לפניי שבוע
לחקור בנוגע לנבואה"
רומולוס, וזירון הנהנו זה לזה.
"בואו ניגש לעניין רבותי", רומולוס דחק, הוא ידע שישנם דברים
שעוד אמורים להיעשות באותו יום.
"כמו שאתה בטח יודע זונתאר גוסס כבר מספר שנים."
"כן אני יודע, להזכיר לך למדתי על מחלתו של זונתאר כשאתה עוד
למדת לספור." רומולוס השיב בחוסר סבלנות מסוים, הכוכבים של
זונתר דעכו כבר שמונים שנה. זה היה האל היחיד שחלה במחלה כלשהי
וסיפור חוליו היה טרגי ועצוב אך לא נראה מאוד מציאותי.
"זה בדיוק העניין, מסתבר שזה בכלל לא מה שחשבנו..."
"מה זאת אומרת?"
"גסיסתו של זונתאר לא נגרמה ממחלה כפי שסיפרו לנו האלים עד
היום." הנזיר דיבר בפעם הראשונה מאז שנכנס רומולוס לחדר.
"המשך", רומולוס אישר שהאיש זכה בתשומת ליבו. באחורי ראשו הוא
הרגיש את האל השחור נוקש וקורא לו להכין את עצמו.
"לפני 240 שנים איבדו האלים שליטה על המעבר בין המישורים והחל
מעבר של שדים למישור שבו קיימת טרה רביבה. האלים שלחו את
קובלדוס, שליחו של אל המלחמה לחסל את השדים בעולם זה ואת
מזמניהם. קובלדוס שטף את טרה רביבה עם צבאותיו וגירש או השמיד
את רוב השדים הקיימים בעולם זה. אולם כמה שדים שרדו את הקרבות
הללו והצליחו להתחמק מצבאותיו של קובלדוס."
"ארבעת שדי קורניפאה..." מילמל מיתראס, מרוצה מכך שידע.
רומולוס נתן בו מבט קפוא והחזיר את תשומת ליבו לנזיר.
"אכן השדים שהסתגרו באיי קורניפאה הם רק ארבעה מהם, ישנם עוד,
אחד נוסף מסתבר הוא גות'."
"גות'?" רומולוס הופתע לשמוע את השם.
"השם מוכר לך?" זוראל אמר בנימה פוגעת.
"ישנה אגדה על קרב של קובלדוס בעיר פריזמה שבקצה העולם. שם
כידוע נערך הקרב הגדול ביותר שלו. הוא נלחם שם בשר השדים גות'
שהיה חזק יותר מכל שד שקיים במישור החומרי וניצח אותו. בזכות
הניצחון הכריז עליו אל המלחמה כילד החושך."
"אכן זאת האגדה כוהן אפל, אך סיפור זה לצערי אינו נכון.
קובלדוס לא הצליח לנצח את גות', גות'  נשאר במישור הזה עם
היכולת לעבור בין המישורים." אמר הנזיר.
רומולוס הרגיש סערת רוחות מתרחשת בו, אך אז הוא הרגיש את ידו
של האל על כתפו והבין שכך היה צריך להיות ושעדיף היה שאנשים לא
ידעו את הסיפור האמיתי.
"איך זה מתקשר לגסיסתו של זונתאר?" הוא שאל.
"בזמן מלחמת הדרקונים עבר גות' למישור האסטרלי ודרש משלושת
האלים הגדולים לתת לו אלוהות. האלים התייחסו אליו בזילזול
והתנגדו. מאה שנה לאחר מכן ביום שבו השמש זורחת על כוכביו של
זונתר חזר גות' למישור האסטרלי לאחר שהתחזק בטרה רביבה. הוא
ירה חץ מורעל בליבו של זונתר וברח חזרה לטרה רביבה. זונתר
רופא, אך הרעל שהיה בחץ המשיך להרוג אותו מעט כל יום. אל החורף
הולך למות היום בלילה."
רגע של שקט שרר בעוד שני הכוהנים והשוליה חשבו על הידיעה
שקיבלו זה עתה. רומולוס בחן את הבעת פניו של זוראל. שניהם ידעו
שמשמעות הדבר מורכבת מאוד.
"מה יקרה כשזונתר ימות?" זוראל שאל.
"גות' יהפוך לאל, לא משנה מה יגידו שאר האלים."
"אחרי הכל הוא הרג אל, ולכן על מנת לא להפר את הבריאה הוא חייב
להיות אל בעצמו." השלים רומולוס, "והאלים יהיו עסוקים מכדי
לשמור עליו בגלל העימות הבא."
"מדוע האלים לא סיפרו לנו בעצמם?" זוראל שאל.
"האלים כעת מתכוננים לקראת העימות הבא בין ילד האור לילד
החושך, החוזים מראהל ראו כי מותו של זונתר ואלוהותו של גות'
תשפיע על הנבואה."
"איך היא תשפיע?" שאל מיתראס. הפעם שני הכוהנים הביטו בו
בבוז.
"כל מה שיכול היה להאמר נאמר. העימות הקרב ובא יהיה מפנה
בנבואה. נשלחתי להודיע לכם על הגורם החדש שיופיע מחר בשמי
הלילה וכעת עשו עם מידע זה מה שתעשו." אמר הנזיר. תשובתו הייתה
ברורה מראש. אסור לחוזים מראהל להסביר את הנבואה, אלא רק לציין
ולהדגיש נקודות ציון חשובות בה.
"אינך עוזב הלילה אני מקווה." אמר זוראל בנימוס של מארח.
"לא הלילה, אך לאחר עלייתו של האל החדש."
רומולוס נראה מהורהר. הוא חשב על מה שעתיד להתרחש באותו הלילה.
עצב גדול מילא אותו כשחשב על מותו של אל החורף. האפשרות שגם
אלים מתים הייתה נוראה אך רומולוס לא נתפס למחשבה. הוא הסתובב
ופנה לצאת מבלי לומר מילה.
"לאן אתה הולך?" קרא אחריו זוראל.
"זירון אמר את דבריו ואינני רואה סיבה להישאר פה יותר. עליי
לעשות מספיק דברים היום." הוא דיבר תוך כדי הליכה לכיוון
הדלת.
"דבר אחרון" אמר לפתע הנזיר.
רומולוס עצר אך לא הסתובב.
"היו ערים ומודעים שניכם, הנבואה טרם החליטה מי יהיו ילד האור
והחושך ומאין הם יבואו אך עליכם לצפות כי אחד מהם לפחות יעבור
בעירכם ויבקש הדרכה."
"תודה לך זירון. הכוכבים העידו בפנינו שביאת הילדים קרובה.
נחכה להם." רומולוס אמר ויצא מהחדר.
באותו לילה אסף רומולוס את המאמינים למקדש ואירח אותם בחדר
הלימוד. על הבית לחש מספר לחשי הגנה. הוא עצמו יצא אל חצר
המזבח. רוח חמימה ליטפה את פניו מתחת לברדס השחור. הוא כרע על
ברכיו לרגלי המזבח ונשא תפילה חרישית לאל המלחמה. הוא הרגיש
בעצמותיו את עצבו של אל המלחמה וביקש לנחמו ככל שיוכל. משסיים
את התפילה הוא נשא את עיניו לשמיים הבהירים וראה את כל מערכות
הכוכבים של האלים דולקות בעצב בשמי הרקיע. רומולוס בחן את
מערכת הכוכבים של זונתאר. כוכביה היו מסודרים בצורת פתית שלג
או שמש. מערכת הכוכבים זהרה באור חלוש והכוכב המרכזי שלה הלך
ודעך עד אשר כבה. הוא המשיך להסתכל בשמיים מרגיש שזהו לא הסוף
ואז ראה מתוך המקום שבו היה הכוכב נוצרה טבעת זוהרת אשר התפשטה
וגדלה עד לקצה מערכת הכוכבים. דמעה בודדת זלגה על לחיו של
רומולוס. הרוח סביבו נעשתה קרה וחזקה מאוד. עננים החלו להתאסף
ותוך שניות החל לרדת גשם.
הרגשה קודרת מאוד ירדה עליו. בתקופה הזאת של השנה גשם לא היה
דבר אפשרי אך מותו של אל החורף הפך את הדבר לאפשרי. רומולוס
לחש על עצמו לחש הגנה וטיפות הגשם פגעו מרחק של כשלושה
סנטימטרים מגופו. חתיכות קרח ענקיות התחילו ליפול על הקרקע
והטמפרטורה הייתה נמוכה מכדי להמשיך לעמוד בחוץ. רומולוס עמד
להיכנס פנימה ונעצר להקשיב לצרחות הבהלה של אנשי העיר כאשר
קרעו גושי הקרח את חלונותיהם וגגותיהם.
משך כל הלילה והיום שאחריו עמדה העיר בסערה של חום וקור, ברד,
גשם וחול לסירוגין. העיר הייתה במצב חירום עשרות אנשים נהרגו
מפגיעת גושי קרח, ברקים, התמוטטות תקרות או קור. עם רדת הלילה,
התבהרו השמיים והטמפרטורה חזרה לטמפרטורה הרגילה לעונה.
רומולוס יצא מביתו, תשוש מלחישת לחשי הגנה על ביתו ונשא את
עיניו לשמי הקיץ שחשב שכבר לא יראה יותר. במקום מערכת הכוכבים
של גונתאר עמדה ברקיע מערכת כוכבים חדשה, חסרת צורה מוגדרת אשר
לה יש שני כוכבים מרכזיים. רעד חלף בגופו של רומולוס והוא פנה
לחזור ולספר למאמיני אל המלחמה כי הסערה נגמרה. לרגע עצר ופנה
שנית לשמיים. "ברוך הבא האל גות', מי ייתן ותצטער על מה שעשית
לגונתאר." רומולוס פסע אל הבית לבשר את הבשורות.