אח... איזה יום יפה! המבט בעיניים שלי אולי קצת קודר, אבל אני
מאושרת.
אני מרוכזת, זה מבט מרוכז, מרוכזת מאוד... בכל אותם דברים
קטנים שעושים לי אושר. אני לא מצליחה להיזכר בכולם. למעשה,
ברובם אני כמעט ולא נזכרת, אבל שניים שלושה בכל פעם עושים לי
אושר. גם שניים, שלושה לא מצליחים לעלות לי כרגע בראש, אבל אני
מאושרת. באמת... למרות המבט הקודר בעיני.

זה בעצם מבט חושב. אני חושבת ומהרהרת כמה מאושרת אני ברגע זה
ממש. הרוח נושבת על העור החלק והצעיר שלי, וגם אם נדמה לי שהוא
מזדקן, הוא עדיין מתוח. אני יכולה להרגיש את זה עכשיו... ממש
עכשיו... עכשיו במיוחד!! הוי, איזה אושר. זה אושר, אגב. אושר
טהור, למרות המבט הקודר בעיני.

המבט בעצם לא קודר... זאת תהיה טעות לחשוב ככה. הוא למעשה
עמוק. כי אני מתעמקת בעצמי כרגע ובכמה שהמגע של כפות הרגליים
הקטנות והיחפות שלי על הרצפה הקרה עושה לי צמרמורת נעימה בגוף
ומזכיר לי שוב שאני מאושרת. כמה אני יציבה על הקרקע למרות שאני
עומדת על קצות האצבעות מול החלון הפתוח ומביטה אל השמיים
הבהירים. ומרגישה אושר טהור. למרות שהמבט בעיניים שלי קודר.

הוא לא ממש קודר. הוא מסתורי.
אם היית מסתכל לי בעיניים עכשיו, היית בוודאי תוהה "על מה היא
חושבת?", אבל אתה לא מסתכל לי בעיניים. אף פעם לא הסתכלת, וגם
לא עכשיו. אתה לא תוהה על מה אני חושבת... אבל היית יכול- אם
היית מוצא אותי או שאני היית מוצאת אותך.

אז היית יכול להסתכל לי בעיניים ולראות שהמבט שלי לא מרוכז ולא
חושב, לא עמוק ולא מסתורי. הוא קודר!  

אבל אני מאושרת...