לילה.
וזה כבר נהיה אינטימי. כל השיחה הזאת, כל הפלירטוט הזה עם
העיניים. זאת לא אשמתה, זה האלכוהול. האלכוהול עושה לה הרגשה
סקסית כזאת בכל הגוף. כל המחשבה שלה מרוכזת במילה סקס, ורואים
את זה בכל תנועה קטנה שהיא עושה. איך שהיא מורידה את הראש למטה
ומרימה רק את המבט בעיניים למעלה. ממוקדת מאוד במה שהיא מסתכלת
עליו. איך שהיא מרימה את היד באיטיות, מושיטה את האצבע העדינה
שלה לעבר בקבוק הבירה שניצב על השולחן, מלטפת את הפיה למעלה
ולמטה ואז בתנועה סיבובית מנגבת את שאריות הבירה מן הפיה. איך
שפתאום נהיה לה חם, והיא מסרקת באצבעותיה את שיערה השחור
והגולש לאחור. חושפת עורף וצוואר ארוך וצחור, ולחי סמוקה,
עוצמת את עיניה ברכות כאילו הדבר מסב לה הנאה מרובה.  והוא
יושב מולה, מדמיין את הרגע שהם יגיעו כבר למיטה...

בוקר.
היא שוכבת במיטה עטופה בשמיכה, ממש כמו בסרטים, היא חושבת
לעצמה. הוא נמצא מולה, מתלבש, ממהר... לאן? איך פתאום היא
חושבת על סדר הלבוש המצחיק שלו: תחתונים ואז חולצה, גרביים ואז
מכנסיים, נעליים ובסוף שעון. מתי הוא בכלל הספיק להוריד את
השעון?
"נדבר מחר" הוא זורק לעברה בחיפזון. היא שותקת. האם שתיקה
כהסכמה? האם חוסר וודאות, חוסר ביטחון, חוסר במילים למצבים
כאלו? יכול להיות? אחרי כל כך הרבה פעמים?
"אני עובדת מחר" היא צועקת קצת מאוחר מדי לעבר הדלת שנראה שכבר
מזמן נטרקה, תוהה למה טרחה בכלל להוציא מילה, הרי במילא לא
יתקשר. היא קמה מין המיטה בלי השמיכה, נעמדת ליד המראה הגדולה
שנשענת על הקיר. כבר שנה שהיא אומרת לעצמה שהיא תתלה אותה. היא
בוחנת את גופה העירום מכל הצדדים. מלטפת את שדיה וטופחת על
בטנה קלות. רזה מדי או שמנה מדי? היא חושבת שהיא הולכת להפסיק
לשתות. היא מרגישה מכוערת, זקוקה נואשות למקלחת קרה, לארוחה
טובה, לנשיקה טובה.

לילה.
היא שוב יורדת לבר.
בוקר.
הוא שוב הולך הביתה.

לילה.
מתי היא תמצא אהבה?