את מנסה להראות לכולם,
שכלום כבר לא הולך לך.
והדרך להפנים את זה,
היא לטעום לך את הדמעות.

משדרת חוסר אונים,
כשאת צוחקת מרגישים שזה בדוי,
והרשרוש הוא בעצם,
חיוכם של השדים.

בהמייה ענוגה,
אני אפרוץ את כל הגבולות,
אקרע ממך את קורי העכביש,
שהתהוו מחוסר רצונך להשתנות.

אחזי בידי,
קומי מהתרדמת.
עברי לצד שלי,
הגשר כבר לא ארעי.
הים כבר מספיק מלוח!
אני פה,  לתמיד...