תמיד היה לי חרא של מזל עם נשים, וזה לא שלא השקעתי במערכות
יחסים שלי, ההפך לפעמים חנקתי את החברה שלי. עד שפגשתי אותה,
היא הייתה משהוא אחר חוויה שלא עברתי אף פעם בחיים שלי, היא
היתה הבנאדם ששינה אותי שגרם לי לגלות את עצמי.
היינו תמיד הולכים יד ביד ברחוב וכולם היו מסתכלים אלינו, ובלב
שלי ידעתי שכולם קינאו בנו וידעתי גם למה, היינו פשוט זוג
מושלם, אותו הראש, אותם הרגשות ואותן הבעיות, ואהבתי אותה יותר
מכל דבר בעולם הזה יותר מאמא שלי, מאבא שלי, יותר מהכל. ותמיד
בלילה לפני שהולכים לישון הייתי מדבר איתה, ומספר לה הכל על
עצמי, והיא היתה פשוט שוכבת שם לצידי מקשיבה ולא מוציאה מילה,
וזה תמיד הפריע לי שהיא לא דיברה, היא ידעה הכל עלי אבל אף פעם
לא דיברה על עצמה, היא תמיד שתקה והקשיבה וזה ממש הפריע לי.
יום אחד החלטתי לשאול אותה למה היא אף פעם לא מדברת על עצמה,
אבל היא לא היתה מוכנה לפתוח את הפה היא פשוט ישבה שם מולי
הסתכלה עליי בעיניים עצובות, ושתקה אז פשוט קמתי, ויצאתי לנקות
את הראש. אנשים כבר לא הסתכלו עלי ברחוב, ועכשיו זה אני זה
שהולך ומקנא באנשים אחרים, אנשים שחיים את החיים שלהם באופן
נורמאלי. החלטתי לחזור לדירה שלנו, כשהגעתי לדירה היא היתה
ריקה, כלום לא היה שם, כל הדברים שלה נעלמו כאילו הם אף פעם לא
היו, השתגעתי ימים שלמים הסתובבתי ברחובות מנסה למצוא אותה,
אבל כלום, היא נעלמה, מרוב יאוש כבר לא חזרתי לדירה, הסתובבתי
סהרורי ברחובות יום ולילה מנסה למצוא אותה. אחרי שלושה חודשים
הם שיחררו אותי מהמוסד הסגור ההוא, וכשחזרתי לדירה שלי היא
היתה שם, פשוט שם, עומדת מולי, ליד הפתח של הדלת עומדת ושותקת,
לא שלום, לא אני אוהבת אותך, לא כלום אותה שתיקה מעצבנת, "ככה
סתם את חוזרת ועדיין את שותקת?!, חצי שנה אני מחפש אותך
ברחובות!, כבר שלוש חודשים שאני במוסד סגור בגללך! ואת עדיין
לא מוציא מילה?" היא המשיכה לעמוד שם ולשתוק, ועם אותה שתיקה
מעצבנת היא פשוט עברה דרכי, נכנסה לתוך גופי ונעלמה בתוכי, לא
הבנתי מה קרה לי הלכתי לאמבטיה ושטפתי את הפנים, הסתכלתי במראה
וראיתי אותה עומדת שם מולי ושותקת ויכולתי להרגיש את השתיקה
שלה מבעד למראה, ואז הבנתי את מי אני באמת אוהב.