למה תמיד יש נעליים כאלה מגעילות בבאולינג?
מי לעזאזל בוחר את הצבעים של הנעליים המזוויעות האלה?
ולמה יש הרגשה כאילו הן מתפרקות לנו על הרגליים?
אני חושב שאני יודע.

פתחו אצלנו באולינג חדש, מושקע, מואר, עם אורות אולטרה סגולים
כאלה.
אפילו הכדורים זוהרים בחושך. ויש שם אחלה מוסיקה.
כל כך חיכיתי כבר ללכת לבאולינג הזה. אני הלא חובב באולינג
ידוע.
כל כך חיכיתי כבר להגיע לשם, לנסות שוב את מזלי בהפלת הפינים,
לבחור לעצמי כדור משלי שיהיה לי נח, להרגע באוירה הנחמדה שיש
שם ושסיפרו לי עליה כל כך הרבה, וכמובן- לנעול את הנעליים...?
כבר קיוויתי שבניגוד לבאולינג הקודם שהייתי בו כל פעם,
בבאולינג הזה יהיו נעליים שנראות סביר. מסתבר שגם כאן חשבו על
השילוב המוחץ של ירוק עם ורוד זוהר, עם טיפה צהוב מאחורה וקצת
כחול בצדדים.
תהיתי לעצמי- למה??? למה לכל הרוחות מייצרים את הגועל נפש
הזה???
ואז זה היכה בי:
המקום כל כך מושקע, כמו הבאולינג הקודם שהייתי בו, והקודם, וגם
זה שברחובות. אז איך לא חשבתי על זה קודם?
הבעלים תמיד משקיעים את כל התקציב על המקום, על המסלולים, על
המוסיקה, על הכל, ושוכחים דבר אחד קטן- הנעליים. וכשהם כבר
נזכרים זה מאוחר מדי, לא נשאר כסף.
הפיתרון:
לוקחים אדם זקן, מסכן, עיוור כזה, נועלים אותו במרתף החשוך
שלהם, זורקים לידו ערמת בדים ונותנים לו פרוסת לחם קשה וכוס
מים ביום.
מכאן זה כבר פשוט, רק תחברו אחד ועוד אחד ותבינו.

אז מהיום כשאתם צוחקים על הנעליים של הבאולינג ומקללים את זה
שיצר אותן- תחשבו על הזקן העני, אחיו של ג'פטו, שעובד יום
ולילה ובמקום כסף הוא מקבל את פרוסת הלחם היומית שלו.
תזכרו שעל כל תלונה שלכם הוא מוכה בידי שוט הבעלים.
תזכרו שלכל אחד יש את עבודתו שלו ותנסו להסתכל על העולם בצורה
חיובית יותר, לא צריך תמיד להתלונן על הכל. תנסו.