קמלאון אוריה דובינסקי / סערה |
שוב בוכים הככבים.
ואנחנו כמו המים,
נסחפים בין הגלים.
סערה את הלב כובשת
בשעתו של ליל בסתיו.
האויר עומד דומם
רק באפו של ילד קר.
עוד עלה נכנע לרוח,
צנח אל סופו המר.
סערות כבר לא יוכלו לו
וגם לא ברק אכזר.
רעם מגרונו צורח,
להזכיר את טבע הדברים.
ארפל עליו שוכח,
להאפיל חכמת עץ הזיתים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|