פסלים. כל-כך הרבה פסלים בבית הזה. והכל הוא עשה לבד.
הוא מאד אהב לפסל. לא רק לפסל, אבל יש משהו בכל פסל קטן שהוא
עשה שפשוט צורח את השם שלו.
הוא השתמש בחומרי הקרקע: עץ, אבן, ומתכת. ונראה כאילו הוא עצמו
היה עשוי מהם.
אמיתי וחם כמו עץ, טבעי ויציב כמו אבן, ונקי ואלגנטי כמתכת.
הוא היה הפסלים שלו ובכל אחד יש משהו ממנו.
יש את גל האבנים עם האבן מאושביץ.
יש את צינורות הפלדה השונים.
יש את האבן העגולה על שלושת הרגלים.
אבל הכי אני אוהב זה את זר גלעיני האפרסק... הפסל שאני חושב
שהוא הכי הוא. קשה להעביר את זה, אבל אם תדמינו לעצמכם כשנים
עשר גלעיני אפרסק, כשכל אחד מחובר לחוט ברזל דק, מחוברים ביחד
- המחשבה הראשונה שתעבור במוחיכם שתראו את זה תהיה הוא.
אהבתי אותו. הוא היה אחד מסוגו בכל העולם.
איש אמיתי. אוהב, יוצר, נותן ומקבל.
הבן-אדם הכי אנושי שהכרתי.

אני אוהב אותך.

מוקדש לזכרו של נחמיה יעקובי ז"ל