היצירה נכתבה להוצאת לחצים. הרמה הספרותית שלה שנויה
במחלוקת.

זה מכאיב.
אתה לא רואה?! עוד לא הראיתי את זה מספיק ברור? אתה רוצה שאני
אצעק את זה?
אז עשיתי כמה טעויות, אני מודה, אבל לא הכל מושלם.
אני לא מוכנה להתפשר, לא הפעם.
"יותר טוב כלום מכמעט" רציתי לצעוק. שאתה תשמע, שכולם ישמעו!
אבל אתה, בשלך, שאתה שמח אתה מצפה שכל העולם ישמח, ושאתה לא,
שכל העולם ימצוץ לך את הזין חזק חזק כי לך לא איכפת!
עכשיו הכל ריק. כבר אין עם מי לדבר. רוצה ללכת, לא לראות אותך
שוב. בשום מקום בשום תנאי. כל פעם זה חוזר מחדש, אותו הסיפור,
ואני כמו איזה שפחה ממשיכה, מצחיקה אותך כשצריך, ונזרקת לעזאזל
כשלא צריך.
עכשיו אני רוצה להיות לבד, יותר כיף לבד, בלי יותר מדי דאגות.
אבל אני מכירה אותך. אני לבד עד שלך ישעמם, עד שתראה אותי ואז
פתאום שוב נהיה חברים טובים, ואני אשכח מהכל, כמו תמיד.
אתה שונא אותי, אני יודעת, ובכל זאת ממשיך כי "אין ברירה
אחרת". אני פשרה. לא מוכנה להיות מפושרת!! אבל לך זה לא מפריע.
בך זה לא פוגע.
מרגישה כמו זונה לידך, רק בלי תשלום.
זהו. עכשיו זה ככה,וככה אני אלך לישון, כי כבר מאוחר, ובמילא
מחר הכל אחרת. מחר כבר תשמח. מחר כבר תצחק.
אבל את הלילה הזה אני אעבור לבד.