אני כבר לא יודע מה לעשות, אני מרגיש כבול בתוך מין מערכת
שרירותית שאני קיים בה בתור יישות חסרת יכולת לשנות דבר או
יכולת ליצור דבר שישפיעו במישור הגלובלי ולא שרק קשור אליי.
אני מרגיש כמו יצור נחות במערכת המזון שתפקידו להיות לטרף של
אלה שמעליו בפירמידה ושכמעט אין לו שום סיכוי לעלות בפירמידה,
כאילו  שגורלו ועולמו קבועים מראש.

אני חי בזמן האחרון במין התלבטות מתמשכת אם כדאי לסיים הכל כאן
ועכשיו- בלי שום התלבטויות יותר ובלי מחשבות מיותרות וחסרות
תועלת שהיום יש לי בראש וכל אחת יותר מבלבלת מהשנייה וכל אחת
יותר מפחידה.

או שאני אמשיך עם כל החרא הזה שכל המחשבות תוקעות לי בראש
ודופקות לי את החיים.
אני מנסה לחשוב אם המחשבות האלה הן בעצם חלק מהמשמעות של החיים
ומותר האדם מן הבהמה שנראה כאילו לה אין התלבטויות אלא חיים
ומוות ידועים מראש במין מסלול קבוע שכולל או מוות טבעי או מחלה
או הפיכה למזון למזון לבני-האדם שלהם גם כן יש מוות ידוע מראש
שבטוח שיהיה גם כן משני הגורמים שהם מחלה או מוות טבעי.
כמובן שיכולות להיות עוד צורות של מיתות לבעלי החיים כמו ציד
שהאדם צד לכיף או מיתה בצורה טרף של בעלי החיים שנמצאים בדרגות
הגבוהות יותר בפירמידה.
כמו שבעלי החיים יכולים להיות טרף ככה גם בני-האדם.
ניתן לקרוא לזה מוות טפשי וחסר תועלת משום שבני-האדם הם
אוכלוסייה שנועדה להשמדה עצמית.
כמעט כל דבר חשוב שקיים בספרי ההיסטוריה או בתחומים שמופנה
אליהם תקציב גדול ושמן בכל ארגון ומדינה קשורים למלחמה, לצבא
ולמוות המוני.
ה"חכמה" של הרבה מדענים כיום מתבטאת ביצירת כלי נשק שגורמים
לכיליון של האוכלוסייה.
חבל לראות שבהיסטוריה של ארצות הברית הגדולה והמפוארת, שנחשבת
למעצמה הכי חזקה בעולם היום, נזכרים אנשים משום שלחמו למען
שיוויון בין נשים לגברים ולמען שיוויון בין השחורים ללבנים
משום שסוגייה כזו מטומטמת כמו שיוויון לא היתה צריכה בכלל
להיות נושא לדיון כי שיוויון צריך להיות כה דבר ברור מאליו
במדינה מתוקנת.

כמובן שיש בני-אדם שונים, מיוחדים וחכמים אבל רובם לא מתבלט
בין כלל האוכלוסייה למרות שבד"כ הם מתבלטים בין הקבוצות אנשים
והקרובים אליהם.
אבל אין הרבה אנשים כאלה...

כנראה שאני אמשיך בהתלבטויות שלי בתקווה שיחול איזה שינוי
כלשהו, פשוט נראה לי חבל לסיים הכל עכשיו כי מי יודע, אולי אני
אחמיץ משהו.