קולות הצחקוקים מסביבי מאפשרים לי איכשהו להעביר את הזמן
בהקשבה לכל מיני רכילויות קטנות.
מזה מספר דקות שאני יושב פה בבית הקפה ממתין לבת זוגתי .
לעזאזל אני אומר לעצמי תוך מבט חטוף בשעון היוקרתי שעל פרק
ידי, השעה כבר 9 ו5 דקות , והרי קבענו ב9 ויעל הרי יודעת שאני
אוהב שמשמדייקים.
את יעל הכרתי באינטרנט, יעל היא מאותן בחורות שחיות את הרגע,
קצת קשה לומר את זה על עצמי נוכח ההרגל שלי לחשוב על עתידי
הבטוח בחברה. החלטתי בכל זאת לתת לה עוד צ'אנס אחרי הכל, זו
פגישתנו הראשונה אחרי שיחות נפש ארוכות בטלפון ויעל הרי בחורה
מאוד מעניינת אחת ששווה להשקיע בה עוד כמה דקות. שיחתנו
האחרונה הייתה ב7 וחצי , אני זוכר שהיא ציינה שהיא אפילו תקדים
היות והיא נמצאת ממש לא רחוק . מן הסתם האמנתי לה, זו עוד אחת
מתכונותיי המופלאות אני חושב לעצמי תוך מבט זועף לעבר דלת
הכניסה.
מה בשבילך? סליחה..? מה בשבילך אדוני, היה זה קולה של המלצרית
הצעירה השטנית שעמדה מולי, והוציאה אותי מתוך קו המחשבה. אהה
הפוך , תודה . ציינתי תוך  זריקת חיוך מאולץ לעברה.
שמחתי שלפחות אני זה שהקדמתי, לא רציתי לתאר את  עצמי מאחר
ועוד לפגישה הראשונה כיוון שידוע לכל ,שהרושם הראשוני הוא
החשוב ביותר.
המשכתי להתבונן מסביבי אולי יש אנשים שאני מכיר בסביבה. כולם
נראו שקועים בבני זוגם .הרגשתי קצת קנאה אבל היא מיהרה לחלוף,
הרי עוד שניות מספר היא תכנס וכל המחשבות הרעות ייעלמו ויתחלפו
בצחוק והעלאת זכרונות משלושת חודשי ההכרות בינינו. עוד אני
חושב על זה ובזווית פי העליתי חיוך ואנחת רווחה קלה נפלטה מפי.
הנה המלצרית החייכנית הגיעה שוב. הפעם עם ההזמנה בידה הימנית ,
שירות מהיר אמרתי לעצמי תוך מחשבה שאולי המקום ייהפך למקום
המפגש הקבוע שלנו.
אני נזכר שיעל אמרה לי שהיא שותה הפוך עם כפית אחת סוכר ,
אפילו את הפרטים הקטנים זכרתי כי הרי כבר ראיתי אותנו חיים יחד
בשגרת חיים יומיומית בדירתנו החמימה. בעודי לוגם מהנס החם אני
נזכר כמה רציתי כבר להגיע לערב הזה, ויעל , שהייתה לה יכולת
מופלאה לשכנע הייתה אומרת לי היום עוד יגיע. כך זה היה במשך
שלושת חודשי ההכרות בינינו.
למען האמת ,לא הרגשתי היום התרגשות מיוחדת מניח שזה יבוא כשיעל
תשב מולי לשולחן. אני לוקח עוד לגימה ארוכה מהקפה שהתחיל כבר
להיות יותר פושר. הבטתי בשעון השעה כבר 9 ו 15 דקות. התחלתי
לנוע בעצבנות בכסא זה כבר נראה מוזר הרי תמיד כשהיינו קובעים
לדבר יעל תמיד התקשרה בשעה המיועדת. משהו כנראה קרה. בעודי
מביט שוב לכיוון הכניסה, אחזתי את מכשיר הטלפון בידי הימנית
והתחלתי לחייג. לפתע, צלצול הטלפון נשמע, מעברו השני של המכשיר
שמעתי קול מוכר, כן זו הייתה יעל כל הכעס שהיה בי נעלם כלא היה
והרגשתי  טוב יותר כי הנה היא כבר פה כנראה מחפשת חניה. יעל
התחילה להתנצל על האחור שלא באשמתה, הרגעתי אותה , כבר רציתי
לראות אותה מולי בשולחן.  לא עברו שתי דקות ומולי מגיעה שוב
המלצרית השטנית , הפעם בלבוש אלגנטי למדי אבל עם אותו חיוך ,
שלום היא אמרה מה בשבילך אדוני? הבטתי בפליאה ועוד לפני שזרקתי
מלה יעל כבר התיישבה מולי והושיטה את ידה לעברי נעים מאוד אני
יעל, ואתה כנראה שי.
לא ניתן היה לתאר את עוצמת ההפתעה וההתרגשות שאחזו בי באותם
רגעים. אבל....ניסיתי לומר את לא סטודנטית ? נכון היא השיבה
תוך חיוך שובה לעברי, זו העבודה הסודית שלי  שלא רציתי לגלות
לך עליה. חייכתי לעברה ובראשי חשבתי מה היה קורה לו הייתי נוקט
כדרכי ועוזב את המקום.