אבא שלי לומד ספרדית. כשהוא נוסע במכונית שלו, הוא שומע קלטת
ללימוד עצמי. בבית, השולחן שלו מלא ברשימות של מילים בצרפתית.
הוא לומד גם צרפתית, אבל הצרפתית שלו יותר מתקדמת מהספרדית.
מכיוון שהוא כל הזמן לומד ספרדית וצרפתית, הוא מתרשל בנגינה.
אבא שלי גם מנגן בגיטרה. פעם גם אני ניגנתי בגיטרה. אני בכלל
רציתי פסנתר, אבל אבא ואמא אמרו שאין כסף ומקום, וחוץ מזה,
גיטרה זה כלי נהדר. הם שלחו אותי למורה דרום אמריקאי שלימד
אותי תווים וסולמות ואקורדים, ושירים של הביטלס, והכריח אותי
לחבר יצירות מוסיקליות ולתת להן שמות. הוא התכוון לשמות כמו
"מינואט במי במול" או "אדאג'יו בלה מז'ור", אבל אני קראתי להם
בכל מיני שמות אחרים, כמו "נחשים וסולמות", או "שכל של יתוש",
יצירתי המורכבת ביותר. היו בה דיסאוננסים פה ושם, אך במבט
כולל, היא היתה די סבירה מבחינה הרמונית. אולי זה קשור
להורמונים, כי הייתי אז בת 12. בסוף אפילו התחלתי לאהוב את
הגיטרה, למרות שהיתה לי בעיה עם הצלילים ועם הפריטה, כי בשביל
לפרוט ולקבל צליל יפה צריך ציפורניים, ואני אהבתי לאכול
ציפורניים עוד יותר משאהבתי לנגן. ניגנתי מוצרט, ופרננדו סור,
וכל מיני ספרדים אחרים, כמו טרגה וקטליוד, אבל בסוף המורה נתן
לי יצירה של באך. ניסיתי להסביר לו שגם לי יש גבולות, אבל עד
שהוא הסכים לחנון אותי, עברתי שלוש אינוונציות של באך, או
"אינוונציונה אה דואה ווצ'י" כמו שהיה כתוב על התווים, ועד אז
אבא שלי הספיק להכנס לתמונה. אבא שלי אוהב את באך. הוא גם אוהב
לפרוט על הגיטרה, ככה סתם. דווקא האינוונציות של באך, שהיו
בשבילי עול קשה מנשוא, שכנעו את אבא שלי שגם הוא רוצה. גם הוא
התחיל ללמוד אצל המורה שלי. הוא התחיל לנגן את אותן היצירות
שגם אני ניגנתי. מדי יום, הוא היה עומד וסופר לי את דקות
הנגינה, כדי שכשאני אסיים את השעה וחצי שלי, הוא יוכל לקחת את
הגיטרה. בסוף, כשנמאס לו לגעור בי, הוא קנה לו גיטרה חדשה,
יקרה יותר משלי. כל יום הוא היה מתחרה איתי וזוכה בקטגורית
הנגינה לפרק הזמן הארוך ביותר. בסוף נמאס לי והפסקתי לנגן. זה
היה לפני שש שנים. מאז הוא כל הזמן שואל אותי מה עם הנגינה.
בקייץ הורי נסעו לפאריס עם אחותי הקטנה, והשאירו אותי בבית
שלהם כדי לשמור על העציצים. לקחתי מספריים וגזרתי לו את המיתר
המי הנמוך, ולקחתי איתי את הגיטרה שלי, כדי שהוא לא יוכל לעשות
משם הלוואה וחסכון. כשהוא חזר, הוא אמר, משונה, תמיד בעונות
המעבר פוקע לי הרה, והשנה דווקא פקע המי. מסתבר שכדי לדעת
לגזור מיתרים כמו שצריך צריך להמשיך לנגן, ואני כבר הרבה זמן
לא ניגנתי. גם אבא שלי כבר לא ניגן הרבה זמן, כי הוא לומד
ספרדית. גם אמא שלי למדה פעם ספרדית. זה היה כשאבא שלי עוד
ניגן בגיטרה. היא ידעה ספרדית טוב מאוד. אחר כך אבא שלי החליט
שהוא רוצה גם. הוא לקח לה את ספר הלימוד ואת המילון, ועכשיו רק
הוא לומד ספרדית. אמא שלי כבר הספיקה לשכוח קצת. כשהיא טועה,
הוא מתקן אותה. כל לילה הם צופים ביחד במהדורת החדשות של הערוץ
הספרדי, ובוחנים אחד את השניה במילים חדשות.
כשאני באה אחת לשבועיים אליהם הביתה לארוחת ערב, הם מדברים
ביניהם ספרדית. תעבירי את הפאפס פריטס, אפשר לקבל עוד קצת
פריחולס, פור פאבור. כשהם לא מדברים בספרדית, הם שואלים אותי
כל מיני שאלות רוטיניות וצפויות שאני עונה עליהן במילה אחת,
"נפלא" או "רע". הם לא מבדילים בין המילים כי הם במילא לא
מקשיבים לי. פעם רציתי להגיד להם שקיבלתי העלאה במשכורת כי
מצצתי לבוס, כדי להוכיח לאחותי שהם לא מקשיבים לי, אבל היה לי
ברור שדווקא אז הם יקשיבו, כי אין לי מזל בהתערבויות.
בדרך כלל אני שותקת. אני לא מבינה ספרדית, אבל האקס שלי הוא
דרום אמריקאי, וההורים שלו דיברו ביניהם בספרדית בזמן האוכל.
אולי אבא שלי יתחיל לחבוש סומבררו בקרוב. אולי הוא יתחיל לצפות
ב"סלסטה" ו"אנטולה", אוחז בידו מטפחת ספוגת דמעות וממרר בבכי.
בבוקר, הוא יוכל להחליף חוויות על ההתפתחויות האחרונות עם
עקרות הבית הנוסעות ברכבת התחתית. אבל אבא שלי הוא פרופסור
מכובד באוניברסיטה העברית, ובירושליים אין בכלל רכבת תחתית. אם
היתה רכבת תחתית, סביר שהייתי הולכת לבקר אותם לעיתים תכופות
יותר. אני נורא אוהבת רכבות תחתיות.