הכל התחיל כשירדתי למטה למכולת כדי לקנות שוקו.
עמדתי בתור כדי לשלם, והתעלמתי מנעיצת המבטים של המוכר בכתובת
על החולצה שלי, שבצורה מפתיעה ביותר הייתה על החזה שלי...
ופתאום ראיתי את ה'.
ידעתי מיד שזה הוא, כי הרי התמונות שלו נמצאות על כל לוח
מודעות פנוי בעולם, בטלביזיה, ובכלל, על כל דבר, ובכל דבר
שאפשר להציג עליו תמונה של בן אדם...
אני מעריצה אותו כבר כמה שנים, אני אוספת עליו את כל החומר
שאני מצליחה למצוא בעיתונים, באינטרנט, ואת הכל אני אוספת
בקלסר גדול ואדום שנמצא על המדף שלי.
יש לי אפילו ספרים שהוא פרסם כמו: בראשית, שמואל (את שני
החלקים, למרות שהשני נורא נדיר!), תהילים, ירמיה, ועוד כמה,
אבל את אלה שאין לי קראתי מהספריה העירונית.
והנה פתאום אני רואה אותו, כאן, ליד הבית שלי!!!
אני אומרת לו בקול רועד:
"ה', זה באמת אתה? אני מעריצה אותך כבר שנים!, יש לי כל כך
הרבה דברים שאני צריכה לשאול אותך!".
ה' הביא לי חתימה, ואמר שהוא נורא ממהר כרגע, אבל בגלל שאני
נראית לו בחורה נחמדה, אני מוזמנת לקפוץ אליו עוד שבוע.
הוא נתן לי את כרטיס הביקור שלו, והלך.
פשוט לא יכולתי לחכות עד שיעבור השבוע הזה, הימים עברו כל כך
לאט...
אבל סוף סוף הגיע אותו יום, התקשרתי אל ה', כדי לשאול איך
להגיע בדיוק, לקחתי את הקויים שהוא אמר לי לקחת, ואחרי איזה
שעה מצאתי את עצמי עומדת מול הבין שלו.
פתחתי את השער, ודפקתי בדלת.
הוא פתח לי את הדלת, ואיזה כלב התחיל לנבוח.
הוא אמר לי שקוראים לו מיכאל, והיה לו גם חתול שישב על הספר
בשם גבריאל, שמות די מוזרים לחיות, לא?
הוא הכין לי כוס תה, כמו שאני אוהבת, עם 6 סוכרזית, ולעצמו קפה
שחור.
ישבנו לדבר ופתאום התחילה מוזיקה חזקה מכוון החלון...
ה' רטן: "אוף, שוב לוציפר הזה...דיברתי איתו אתמול בקשר
לווליום של המוזיקה שהוא שומע!, מה לעשות, ככה זה השכנים
שלי..."
דווקא נחמד היה מה שהשכן שלו שמע...להקה די טובה, נדמה לי
שקוראים להם קרידל...או משהו כזה.
המשכנו בשיחה אולי איזה שעתיים,  והרגשתי אליו ממש קרבה, הוא
אפילו הרשה לי לקרוא לו יהוה, מה שהוא בדרך כלל לא כל כך אוהב
שקוראים לו.
הייתי ממש גאה שכוכב כל כך חשוב מוצא עינין בלדבר איתי, וכך
עבר הזמן, איזה חודשיים ומשהו, ובזמן הזה אני ויהוה נעשנו
חברים די טובים, למרות הפרש הגילאים בנינו...שהיה מיליוני
שנים...אבל מי סופר?
עד שיום אחד יהוה אמר לי:
"תקשיבי, אני צריך לדבר איתך על משהו חשוב...קצת קשה לי להגיד
את זה, אני אני פשוט יגיד את זה עכשו ומהר, לפני שאני
אתחרט...
אני בחורה..."
"מה זאת אומרת בחורה? אתה ה', כולם יודעים שאתה גבר..."
"אז זהו שזה מבחינת הלבוש, מתחת לחליפה יש לי חזיה..."
"אז למה אתה, או יותר נכון את מתלבשת ככה?, זאת אומרת כמו
גבר?, מה את מתביישת בזה שאת אישה?".
"טוב, המנהל שלי החליט שזה יהיה יותר טוב לפירסום, ושאנשים
יעדיפו את ה' בתור גבר, ולא כאישה... ולא ממש היה לי מה להגיד
בנידון, כי הוא הרי ממנן אותי, לא תיארתי לעצמי שההצלחה שלי
תגיע לכזה סדר גודל...ועכשו אני חייבת להסתיר את מה שאני...".
הייתי לגמרי בשוק...
"ועוד משהו, לא רק שאני בחורה, הסיבה שבעצם סיפרתי לך את זה
היא בגלל אני גם דו, ולהגיד את האמת, רציתי לדעת אם יש סיכוי
שיהיה משהו בנינו...".
כל התדמית שבניתי על ה' פשוט התנפץ לרסיסים, האם בגלל שה' הוא
לא הוא אלה היא? או בגלל שהדמות שבניתי בראש על ה', לא אמורה
להיות בחורה שרוצה אותי???
אני לא יודעת למה אבל איך שהוא נורא התאכזבתי במובן מסויים,
אבל מצד אחר זה היה די משעשע...
בסוף ה' אמרה לי לחשוב על זה, ושאני אתקשר להודיע לה.
יצאתי מהבית שלה, בידיעה שזאת הפעם האחרונה שאני מדברת איתה.
דווקא בחורה נחמדה ה-ה' הזאת...