עשרים שעות מהירות בדרכים
מברלין לליסבון לפגוש את טואן.
בחורה שחורה מדהימה מסמנת לי בידה רוצה
לגמוא איתי כמה קילומטרים של טרמפ
ולעצור. אנחנו מתיידדים באנגלית ואני
בעברית מתכנן כבר את הזיון.
כשלושים קילומטר מזרח מהכביש הראשי
עוצרים אצלה,
יש לה אפילו דירה.
אני נשאר שם שבוע מעשן,
מזיין וגם קצת ישן.
שוב בדרך לכיוון טואן
עוצר לתדלק ב"שתיין הבתול"
מזמין קפה שחור מהול בויסקי וקונה סיגר.
שלג יורד עליי בפראות והדלק במכונית קופא
אי אפשר להדליק את הבת זונה.
חורף קשה עובר על אירופה השנה.
בחזרה שעה ברגל לכיוון
ביתה של ידידתי הותיקה
מצלצל בפעמון
אין תשובה .
מחכה חמש דקות
מצלצל שוב.
פותחת אישה כבדה כבת חמישים
נובחת עליי באיזה שפה קשה.
אני שואל באנגלית אם בטי נמצאת
השמנה מסתכלת עליי בזלזול ורוטנת לעברי,
אין ולא תהיה פה אף בטי
אני גרה פה לבד כבר עשרים שנה אז
תסתלק מפה יהודי.
מכובס, נפרד בברכת קללות מהשמנה והולך לאסם
שליד, מריח אותה בינות החציר ונרדם.
בבוקר השלג פסק
תופס טרמפ ומגיע אליה
הפלגים של המכונה ניצתים לחיים כאילו
מרימים לחיים כוסית בנזין.
בצדי הכביש הרחב טרמפיסטית
מחכה. אני שוב בדרך לפורטוגל
טואן לי מחכה.