יש מקום בת"א, בית קפה, בו יושבת כל הברנז'ה של הרגשות.
העצב, הכאב והאכזבה תמיד מגיעים מוקדם, שותים להם קפה שחור חזק
כזה, כדי להתעורר, ובצד נשמות מעונות.
הנשמות היו מתוקות, אבל צרחו הרבה, ככה זה עם נשמות מעונות,
מאד טעימות, אבל עושות הרבה רעש, אז אוכלים אותן בביס אחד,
והכל נגמר.
פעם שעברה המנהל גירש את אהבה, בגלל שהיא רצתה לקבל נשמה מעונה
אחת ולגדל אותה בבית, כמעט התחילו מכות, אבל היא הלכה בסוף
בשקט.
בלילה, היא התגנבה פנימה, ולקחה מהמקרר נשמה אחת מעונה,
אף אחד לא ידע של מי, אפילו לא המנהל, והוא תמיד ידע דברים
כאלה.
היא גדלה אותה בעציץ עם ורדים, טפלה בה יום יום, עד שהנשמה כבר
לא הייתה מעונה יותר, הנשמה אפילו הפתיעה את אהבה ואמרה לה
תודה,
פעם ראשונה שנשמה מעונה מדברת.
או ככה לפחות חושבים.
אבל אהבה נכנסה לבעיות, בדיוק פטרו אותה מהעבודה (בגלל שהנשמה
המעונה שלה חולה, בעבודה לא חשבו שזו עילה לקחת חופשת מחלה)
והבעלים של הדירה רצה שכר דירה, ואחרי העלייה האחרונה של
הדולר, שכר הדירה עלה,
אהבה לא ידעה מה לעשות, אז היא חפשה עבודה, ואפילו מצאה עבודה
בבנק במרכז, פקידה.
השעות לא היו גמישות, ולאהבה לא היה זמן לטפל בנשמה, שכבר לא
הייתה מעונה, ואפילו די מאושרת,
לנשמה היו סיוטים, היא נזכרה כל פעם מחדש, איך היא הייתה פעם
נשמה מעונה, אבל אהבה ישנה חזק, ולא תמיד היה לה כוח לקום
ולחבק את הנשמה שלה, אז יום אחד, כשחזרה אהבה הביתה, היא ראתה
את הנשמה על הרצפה, עם עיניים עצומות,
אהבה שחררה צעקה, אבל הנשמה לא זזה,
הרופא אמר שהיא מתה משברון לב, אבל אהבה ידעה בדיוק מה קרה.
היא הייתה עסוקה מדי בשביל נפש מעונה,
אפילו שהיא אהבה.
גם לאהבה זה יכול לקרות, גם אם היא גרה בת"א.
בסוף כשחזרה לבית הקפה, היא הזמינה תה וחתיכת אושר, כדי לשכוח
מהצרות.