היא יוצאת מהמקלחת קפואה מקור. מנסה להעסיק את עצמה בכל מיני
מחשבות קטנות ולא חשובות, כל מיני דברים שוליים. הכל בשביל לא
להיזכר. מתלבשת מהר ויוצאת לרחוב כדי לספוג את הסביבה לתוכה,
את השגרה שלהם, של האנשים שעוברים מולה את הנינוחות שלהם, זאת
אחת הדרכים שלה להתמודד כשקשה לה, ובדרך כלל זה עובד אבל על זה
היא מנסה כבר שש שנים ולא מצליחה להתגבר, כי בכל בוקר שאחרי זה
תוקף אותה מחדש, הזיכרון המסריח הזה. היא תעשה הכל בשביל רגע
של מנוחה מהזיכרון הזה אבל הוא לא מתחשב והיא לא מצליחה.

היא תצליח להפטר ממנו רק בעוד שנה כשהיא תעשה את הצעד האחרון,
את הנשימה אחרונה את המחשבה האחרונה וזה לא יהיה עליו לשם
שנוי. היא הצליחה לנשום עמוק שנייה לפני. אבל היא סוף סוף
הצליחה, היא הצליחה משהו.