כשדם נוטף לאט-לאט
על מחברת ביולוגיה משנה שעברה
קשה לא לחשוב עליו.
להסתכל בחיוך על אותו דם
בגאווה אימהית ולהכריז
"הוא שלי".
הדם הזה הוא רק שלי
ואם ארצה שיטפטף
על מחברות ישנות
אעשה זאת, בלי בעיות.
כשקשה להרדם בשעת לילה מאוחרת
במיטה חמה וקצת מכוערת
קשה לא לכתוב שירים מוזרים
על דם ועל מערכות יחסים.
חושבת על עתיד- כמה שזה מפחיד
מהרהרת בעבר- כמה שזה מכאיב
נמלה אני, החיים גדולים עלי
בנאדם אני, דם זורם בעורקיי,
ולפעמים זורם
על מחברת ביולוגיה משנה שעברה.