[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלה בת-אדם
/
אבא של מיצי

מיצי הייתה סתם בחורה. סתם אחת כזו, שהתגלגלה מפה לשם בחיים.
ומפה לשם היא הכירה את אמיר. אבל אמיר לא היה סתם בחור - הוא
היה סרסור. ומיצי הייתה סתם זונה. אפילו שם לא היה לה, כי
מיצי, כידוע, זה לא שם לבני אדם. היא זכרה במעורפל את הימים
שבהם עוד היה לה שם.... עדי.. או שני... או ליאת. שם כזה רגיל-
אבל בכל זאת שם. היא לא ממש זכרה את השם שהיה לה, כי כבר בגיל
11 כשברחה מהבית, המציאו לה שם אחר. גם אבא של מיצי היה סתם
גבר, אחד כזה שהתגלגל מפה לשם בחיים, ובגיל 30 מובטל עם ילדה
ואישה- התחיל להכות את שתיהן.
אז כדי שאבא יפסיק להרביץ לה, היא התחילה להסתובב עם הילדים של
כיכר ציון. ובכיכר ציון לכל אחד היה כינוי, אז הכינוי שלה היה
מיצי. למה מיצי? את זה היא באמת כבר שכחה.
היא הייתה ממש עזובה כזו, אף פעם לא הסכימה לחזור הבייתה. אז
היא הייתה משתרכת אחרי הילדים של כיכר ציון, ומדי פעם הלכה
לבית של אחד או אחת מהם. מיצי ממש לא הייתה מפותחת, גם בגיל 14
היא נראתה קצת כמו ילדה, ורק ניצנים של שדיים נראו מבעד
לחולצה. האיטיות שבה גופה התבגר העניקה לה עוד כמה שנים של
חסד, אבל בגיל 16 הגוף שלה- גמיש כזה, קטן כזה וחמוד- כבר משך
המון תשומת לב.  אז אם היה לילה קר במיוחד שמיצי לא רצתה
להעביר בשינה בגן העצמאות- היא הייתה הולכת לבית של ידיד, כמו
תמיד. ובעצם כבר לא כמו תמיד, כי עכשיו היה לאירוח מחיר- מין.
מיצי נעשתה בחורה מבוקשת, בגיל 17 עם המון ניסיון. וככה היא
הכירה את אמיר, הסרסור. אמיר גם היה ידיד של מיצי, ובעצמו אירח
אותה פעם בבית שלו. אמיר היה בן 23, והסתדר בכלל לא רע בחיים.
הוא בעצמו היה מסתובב בכיכר ציון כשהיה צעיר יותר, אבל הוא ידע
איך לדאוג לעצמו. אז הוא התחיל למכור סמים, לקחת נערים ונערות
תחת חסותו, לדאוג להם- ותמיד זכר לדרוש את התשלום. אז בבוקר
הוא עבד קצת בבית קפה, בצהריים למד באוניברסיטה, ובערב היה
קופץ לכיכר כדי לארגן את העיניינים. היה לו בית משלו, דירה
גדולה במרכז העיר. היה לו אוטו, וכלב. הוא למד, והיו לו שאיפות
בחיים. והוא היה סרסור וספק סמים. את מיצי הוא הכיר מהיום
שהגיעה לכיכר. מאותו יום הוא עקב אחרי התפתחותה, מטיל עליה את
חסותו, דואג לה. ואז כשגופה נעשה נשי כל כך, ומתגרה- הוא החליט
שהגיע הזמן לגבות את החוב. ערב אחד הוא ניגש אליה, מניח את
זרועו על כתפה, מחייך קצת.
"תעשי לי טובה מיצי," הוא אמר, "זה חבר שלי, בחור טוב, נקי,
אולי תעשי לו טובה?" ומיצי, שזכרה את כל הלילות שלא היה לה לאן
ללכת, ואמיר שתמיד הציע לה מיטה חמה ואוכל וסיגריות וטלוויזיה
ומקלחת, הסכימה. לא היה לה איכפת כל כך, כי בכל זאת זה היה
בשביל אמיר, והבחור היה חתיך לא נורמלי, ומיצי אהבה סקס. אז
כשהגיעו אליו הבייתה, מיצי התחילה ישר בלי חוכמות, פותחת לו את
הכפתורים של הג'ינס. הוא משך לה בשערות ומיצי גרמה לו לגמור,
בתוך הפה שלה, ובלעה את הכל. הבחור נרגע, ודרש ממיצי להתפשט.
מיצי התפשטה.
הוא ביקש ממנה לעמוד מולו. מיצי עמדה. הוא ביקש ממנה לגעת
בעצמה. ומיצי נגעה. זה כל כך הטריף אותו, הוא קם והתנפל על
מיצי, משכיב אותה על המיטה, שורט לה את הגב ומוצץ לה את
הפטמות. ואז הוא קם במהירות, והלך להביא קונדום. באותו זמן
מיצי נגעה קצת בעצמה, היא הייתה רטובה. הוא חזר במהירות. ואז
הוא חדר אליה. מיצי ציינה לעצמה שמזמן לא נהנתה כל כך.
כשסיימו, הבחור נראה רציני. מיצי לא ידעה אם היא אמורה להשאר
ללילה, אבל הבחור ביקש ממנה להתלבש. כזה קר הוא היה, מיצי
הבינה את הרמז. היא התלבשה ויצאה. אפילו שלום הוא לא אמר לה.
היה לילה חורפי קר, ירושלמי. מיצי הלכה כל הדרך ברגל בחזרה
למרכז העיר, והגיעה לבית של אמיר. הוא פתח לה את הדלת, חצי
ערום, התעורר מהשינה. הוא שאל איך היה, ואמר למיצי שיש אצלו
מישהי ושהיא לא יכולה להשאר. מיצי הייתה מאוכזבת, עוד לילה בגן
העצמאות...
ומאותו לילה מיצי הייתה זונה. הבחורים היו משלמים לאמיר
ישירות, וכלום לא היה מגיע למיצי. כשהיא גילתה את זה, היא
הרגישה חוסר אונים נורא. אבל לא הייתה לה ברירה. ערב אחד אמיר
שלח אותה לשכונת קרית מנחם. משהו בזכרון של מיצי נצנץ... שם
היא גרה פעם, מזמן, כשעוד הייתה בבית עם אמא ואבא שלא היה
מובטל ולא הרביץ. היא הגיעה לשכונה, לרחוב, וכל הזמן נזכרת.
מאז שברחה לא הגיעה לכאן. היא עלתה במדרגות לבית שאמיר שלח
אותה אליו, ובהרגשה מוזרה דפקה בדלת. גבר גבוה פתח לה את הדלת.
היא חשבה שהיא מזהה אותו... היה נראה לה כל כך מוכר. אבל הוא
לא אמר כלום. לקח אותה בשתיקה לחדר, שכב איתה, והוציא אותה
מהבית.
"אבא"....







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה שלא הולך
בכוח, הולך בעוד
יותר כוח.
מה שלא הולך
בעוד יותר כוח -
מזמינים תקיפה
אווירית


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/1/01 12:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלה בת-אדם

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה