לילה ראשון של חורף
עומד על  הקצה ומפחד להשאר מעבר
כי שם הכל לא אפשרי
שם מבולבל ,מתפרק ומתפורר
כאילו הברקים קרעו את התפרים הדקים
של השפיות שהחזיקה הכל
והגשם שטף את המעטפת החמימה
והרוח העיפה את שרידי ההגיון
וההרים הסגולים נידמים כחורים שחורים
במארג העדין של המרחב
והנוגה הכתום של אורות השדרה
כלהבות המלחכות את בד המציאות
---
(ואכשיו, בחדר הסגור, והנכון
איני מצליח להתעטף בשקט ובאור
וחריץ אפל בדלת עוד קורא לי לצלול אל תוך אי הודעות
אבל אני מהסס להתמודד עם הבור העמוק והחשוך
שבי)