|
ילדים שהיו והיום כבר גדולים
לובשים מדים ומקבלים רובים
יוצאים להלחם בשם הצדק והשלום
יוצאים החוצה ומתנפץ החלום
נערים שעוד לא הכירו את העולם הגדול
עוד לא טעמו מטעמם המר והמתוק של החיים
עוד לא ידעו אהבה אמיתית מה היא
כבר לא נזכה לראות אותם מחייכים
ואין מנוס ממציאות כה אכזרית
זוהי כבר שגרת חיינו
בכל יום שומעים, בכל יום רואים
את העצב והכאב בעד עינינו
ולא נמצא נחמה
לא נמצא הסבר או צידוק לכל
רק נקווה שהנה
היום זה היום האחרון
ילדים שהיו והיום כבר גדולים
אבל היום הם כבר לא בחיים... |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.