לפעמים יש אנשים שמביטים במראה ולא רואים שום דבר מהצד השני,
כלום כאילו שהם לא מכירים את עצמם כאילו שהם זה מה שאנשים
מסביב היו רוצים שהם יהיו.
אני לא מבינה את זה את החוסר יכולת הזו לא לראות את עצמך לא
להיות אתה.
אחרי הכל כל אחד הוא מיוחד ולכל אחד יש משהו מיוחד...משהו
מיוחד משלו.
והמשהו המיוחד הזה הוא רק שלו רק הוא רואה ומרגיש אותו רק הוא
יכול לטעום אותו ורק הוא יכול לאהוב אותו באמת.
המשהו הזה הוא עצמי.
אז למה לפעמים אנשים מרגישים כל כך מוזר עם עצמם?
אחרי הכל אם אתה מרגיש מוזר אם עצמך אתה זה לא אתה.
ואם אין לך את עצמך אין לך אותך.
בלי עצמך אתה מרגיש אבוד כאילו משהו חסר, משהו שאי אפשר
בלעדיו...משהו שיושב לך בלב כמו אבן כבדה אבן של אבדון.
ואם יש את האבן הזו אדם אינו מסוגל לאהוב את עצמו ובלי
אהבה עצמית העצמי שלך כבר לא שלך אלא של הסביבה שעוטפת
אותך וגורמת לך לאבד את העצמי שלך.

לכל אדם יש עצמי ולכל אדם יש את היכולת לראות משהו במראה.
אבל אם בכל זאת לא רואים משהו פשוט צריך להסתכל עמוק יותר לתוך
העצמי.