החיים האלה עוברים יותר מהר ממכונית מירוץ שנוסעת מיליון קמ"ש,

הם עוברים יותר מידי מהר שאנחנו מסתכלים אחורה ונופלים כמו
חילים של דומינו אחד אחרי השני... נופלים אל מרוצת הזמן שהולכת
ומתקצרת מיום ליום.. נופלים לתוך כף ענקית שאוספת אליה את
כולם... בסופו של דבר כולם מגיעים אליה..
אבל כל אחד בשלו, רוצה להצליח ולהתקדם בחיים.. אבל מזה יתן לו
שהוא מקצר כל תהליך שקיים.. מזה יתן לו שבלחיצת כפתור הוא יכול
לעשות משהו שעושים במהלך יום שלם..? זה מסריח.. החיים האלה
מתקדמים מיום ליום ואנחנו כבר לא יכולים לשולט על זה... בשביל
הכל יש רובוטים שעושים את העבודה.. אז אולי הרובוטים האלה יחיו
במקומנו ואנחנו פשוט נעלם..
היום לכל דבר הכי פשוט שבעולם יש מכשיר שעושה אותו תוך שבריר
שניה..בשביל מה? איפה הכיף האמתי בחיים?
אי אפשר לצאת לפקניק כמו פעם וקצת ללכת לאיבוד ביער.. אז מה?
לא חייבים מצפן משוכלל ומחשב באוטו שיגיד לך באיזה יער אתה
נמצא כמה חיות בסכנת הכחדה יש בו ומיליון ואחד דברים שאסור
לעשות! כל השטחים הפתוחים הפכו להיות שמורות טבע.. לכל מקום
טבעי עולה כסף להיכנס... וכל מוכר גלידות מוכר את הגלידות שלו
כאילו אלו גושי זהב ענקיים שאפילו במאדים אי אפשר להשיג..
אנשים רצים בעינים עצומות לקראת סופם, הם ניהיו עוורים מכסף
שעיוות להם את המוח וכושר המחשבה... אנשים עושים דברים מטורפים
בשביל טיפת כבוד שאולי תעלה את מקומם בחברה... אבל החברה
האנושית היא חברה קטלנית... מכל יצורי החיים האדם הוא  הקטלני
ביותר שהורס וגורס כל מה שנמצא בדרכו בלי רגש אחד של חרטה, הכל
כדי לעשות לו מרווח מחיה יותר גדול וכל הזמן להשתכלל
ולהתקדם... האדם רץ אחרי הטכנולוגיה שבורחת לו מהידים לכיוונים
שהוא בכלל לא רוצה.. אבל זה השתלט לו על החיים..
כמו מומיה הוא רץ אל סופו... והסוף הזה כבר כאן בפתח.. רק מחכה
לרגע הנכון להתפרץ...
והאדם... האדם נלחם על הכסף והתהילה שברחו לו מהידים לפני שתי
שניות... נלחם כאילו אלו החיים שלו שמונחים על כף ענקית מכסף
שכל הזמן מתנדנדת ימינה ושמאלה וכל פעם כזו.. מישהו אחר נופל
מהכף... נופל אל מותו