אתמול חלמתי שאני שחקנית בעולם של גדולים
והיום קמתי לשגרה של כביסה וממולאים.
אני רוקחת מרקחה , כאילו נברתי ב נ ש מ ה,
כותשת בצל לבכות על אכזבה
פטרוזילייה מוסיפה בשביל הארומה..
סודות רבים לה, לאשה
שמציירת בבשר החי, כאילו היה בשרה שלה..
את השום היא פוקקת מקליפתו
מריחה את חריפות ערוותו וכותשת אותו
וכותשת.
גודש עלול להרתיע, פיזור במינון יכול להשפיע.
היא מביטה בעצמה, לבושה בסמרטוט מרושל ששלפה
ונזכרת בחזייות שחורות וסגולות עמוסות תחרה,
שפעם לא מזמן היו מרכז הווייתה.
שערה נופלת לתוך מרקחה ומזכירה לה
רעמה שפעם שיחקה בה כל פעם שהייתה במבוכה.
והשנים נוקפות והמבוכות מתעצמות
ורעמה משוחררת נאספת להסתיר חששות.
בקליפת ביצה סדוקה, היא גודעת צמיחה
ונוסכת ציפייה במרקחה.
מריאן פייטפול שרה ברדיו, בקול הסדוק שלה,
היא מזכירה לך כוחו של חיבוק ותאווה ושמחה וצחוק
מופרע ואפור מהול בצבע.
חיים מלאי גוונים ורבדים, אז אני מוסיפה תבלינים
ובשתי ידיי בוחשת ובוחשת מערטלת בחיי.
בערב יבואו חברים, קהל נאמן מפרגן וחם
לאחר ארוחת פרמיירה הכוללת פלפל ממולא
יספקו כף אל כף ויאמרו: "מסעדה, זה מה שאת צריכה!!"
"בטח" את תאמרי בצניעות מעושה ותחלמי על
אורות, במה וחדוות יצירה.