"תפסיקי לחלום!", היא אומרת לי, "כל פעם שיגעון חדש. כל פעם
חלום חדש. תהיי כבר עם הרגליים על הקרקע, למען השם! תפסיקי
להיות אסטרונאוטית, תרדי כבר מהעננים!"
ואני נכנסת לחדר, שמה מוזיקה בווליום גבוה כדי לא לשמוע אותה.
היא פותחת את הדלת.
"ותקטיני את הווליום!", היא פוקדת.
היא טורקת את הדלת.
"מכשפה!", אני מסננת ושמה את 'עלובי החיים' במערכת.
"There is a castle on a cloud
I like to go there in my sleep
Aren't any floors for me to sweep
Not in my castle on a cloud"
קול של ילדה קטנה, אומללה. אולי אני בגלגול קודם.
אני מצטרפת לשיר.
"There is a lady all in white
Holds me and sings a lullaby
She's nice to see and she's soft to touch
She says: Cossette, I love you very much"
והנה אני ממריאה, עפה לי אל הטירה על גב הענן. קוזט אינה
היחידה שחולמת על טירה לבנה על ענן בשמיים וגברת נחמדה ואדיבה
שתאהב ותלטף, ואף פעם לא תצעק.
היא פותחת את הדלת.
"לכי תשטפי כלים!", היא פוקדת.
היא טורקת את הדלת.
ואני סוגרת את עיניי בחוזקה, מתאמצת לא לבכות. לא להיכנע.
אני מחליפה דיסק. הפעם זה השיר 'She's a maniac' מהסרט
'פלאשדאנס'.
אני רוקדת ומשתוללת, מניסה להסיט את מוחי מהאישה הזאת שקוראת
לעצמה אימא שלי.
היא פותחת את הדלת.
"תפסיקי לעשות רעש!", היא פוקדת.
היא טורקת את הדלת.
אני מגחכת.
"היא נשמעת ונראית כמו בולדוג", אני ממלמלת בחיוך קלוש, "נובחת
פקודות בקול תקיף וריר נוזל מפיה. חולת נפש."
אני מפסיקה את המוזיקה.
אני הולכת לחלון ופותחת אותו, ועומדת שם, מסתכלת החוצה, נהנית
מרוח הערב הקרירה ומדמיינת איך אני רוצחת אותה בדם קר...
היא פותחת את הדלת.
"תפסיקי לחלום ותעשי משהו מועיל!", היא פוקדת.
היא טורקת את הדלת.
אני מחייכת חיוך חולמני.
אני יוצאת מחדרי ולוקחת סכין מהמטבח.
אני הולכת לחדר השינה שלה.
אני פותחת את הדלת.
"מה זה?! יש לך סכין!", היא צורחת. ואז משתתקת.
אני טורקת את הדלת. |