החיים שלי שחורים כמו הלילה. שמעתי את זה מחבר לפני כמה חודשים
והוא פשוט לא הבין שהמשפט הזה הוא עלי. אתם יודעים איך אתם
רואים תוכנית בטלביזיה - "דרו קרי" לדוגמה ואז פתאום מישהו
מהתכנית מתאר איך החיים שלו נוראים? אז שלי הם ככה רק בלי
הצחוק המוקלט.
אני בן 19 בצבא וג'ובניק והחיים שלי נמצאים במגמה של ירידה מאז
סוף כיתה ג'. יש לי מספר מצומצם של חברים שחלקם חושבים שהם
נמצאים בשולי החברה ולמעשה נמצאים במרכזה וחלקם האחר נמצא
במרכזה וצריך להיות בשוליה. אני קם כל יום בשעה 6:10 מדליק את
הבוילר וישן עד 6:30 ואז אני מתקלח ונוסע לצבא משם אני חוזר
הביתה בערב ובוהה בטלביזיה עד השעה 22:00 בה אני הולך לישון.
בסופי שבוע אני הולך לבתי קפה, פאבים, סרטים ובתים של חברים.
לרוב אני משתכר בסופי שבוע כי זה מקהה את תחושת הקהות ששולטת
לי בחיים.
אין לי חברה ואין לי ניסיון בתחום הזה כמעט. בעיקר בגלל שכל מי
שהראתה סימנים של התעניינות בי הייתה טיפשה או מישהי שלא רציתי
להרוס את החברות בינינו או סתם כי אני אידיוט.
אני אינטליגנטי מאוד וחכם פחות. אני קורא המון ובעל ידע נרחב
בתחומים רבים ובעל רצון ללמוד.
בכל בוקר שבו אני קם אני מת קצת יותר מבפנים. אם הייתי מחוץ
לצבא הייתי קם ונוסע לחו"ל אבל אני מניח שברגע שאני אעשה את זה
אני אהיה יותר מאושר ואז אני ארצה לבקר את המשפחה שלי ואז
יזרקו אותי לכלא צבאי כשאני אחזור לישראל ואני אהיה במצב גרוע
יותר מזה שבו אני נמצא עכשיו.
למה אני ממשיך אני מקווה שאתם שואלים את עצמכם? כי בכל זאת יש
לי רגעים יפים מפעם לפעם. כי אני אופטימי. כי אני קצת טמבל. כי
היה לי פעם קיץ נהדר כשהייתי קטן ואני תמיד חולם שיהיו יותר
טובים מההוא.
אני מניח שכאן אני אמור לסיים עם איזו הברקה או סיבה שבגללה
תרצו שחברים שלכם יקראו את הדיאלוג הזה וצר לי לאכזב אתכם.
פשוט היה לי חשוב שתדעו אני מניח... שעכשיו הכל הולך להשתנות
אבל קודם מישהו היה חייב לדעת וראיתי פעם תכנית טלביזיה שבה
מישהו אמר שהרבה יותר קל לדבר עם מישהו שלא מכירים ועוד יותר
קל כשאתם לא יכולים להגיד לי בפנים שלא אכפת לכם.