חדר גדול, מיטת יחיד בפינה, והיא יושבת שם מכווצת, נצמדת לקיר,
מחבקת לעצמה את הרגליים, רועדת, דמעות זולגות, קר. חבל שאני לא
יכולה להתקרב אליה, להגיד לה שיהיה בסדר, שזה יהיה רק עוד משהו
שקרה, אבל אי אפשר, ואם הייתי יכולה, היא הייתה מקשיבה? היא
מסוגלת להקשיב למישהו עכשיו? היא חושבת שמישהו יכול לאהוב
אותה?
אתמול בלילה כל השדים התנפלו עליה, וכל השיטות שהיא מכירה כדי
לגרש אותם לא הצליחו. היא ניסתה להסתכל להם בעיניים, ולהגיד
"היי, אין שדים, על מי אתם חושבים שאתם עובדים?" , אבל הם צחקו
עליה. היא ניסתה לגרש אותם בעשן הסיגריה, שגרם להם להיראות
הרבה יותר ברורים, ואז בא הפחד הענק הזה, פחד ששולט בכל, פחד
שאין לאן לברוח ממנו. היא יודעת שהיא לא יכולה לבד, כי אם היא
תהיה לבד, מה היא עלולה לעשות? מה יקרה? מישהו חייב להציל.
עכשיו. אבל מי? שתיים בלילה, מעט האנשים שאוהבים אותה ישנים
עכשיו, אולי אור יהיה ער? אור, ער, זה הצחיק אותה. אבל אור לא
היה , הוא היה בעבודה, תמיד הוא בעבודה כשצריך אותו...מי
עכשיו? אורי...אורי?! אבל...אורי לא אוהב אותך ילדה, נו, תחכי
קצת, הפחד ילך. אבל היא לא יכולה לשמוע אותי, והיא גם לא מספר
יודע כל, כמוני, אז היא עדיין לא יודעת מה יהיה המחיר. היא
מתקשרת. שתיים וחצי בלילה, אורי ער.
"היי איש"
"היי"
אתה יכול להיות יותר נחמד"
"למה לי?"
כי זו אני בטלפון"
"באמת סיבה טובה"
"מה אתה עושה?"
"כלום, שתיים בלילה עכשיו, מה אני אמור לעשות?"
"רוצה לבוא? אני נורא חרמנית"
"אין לי כוח לנסוע עד אליך עכשיו"
"מה? וככה תשאיר אותי חרמנית?"
היא מתחילה להאמין לעצמה. חמודה. פתאום היא יודעת שהיא חייבת
לגרום לו להגיע. מי יודע מה יקרה אם הוא לא. זה די עצוב,
להאמין שאורי זה המחסום היחיד שעומד בפני השדים, כמה מסכנה היא
יכולה להיות?
"ולהתחיל לעלות עכשיו על האופנוע? את יודעת מה, אורי צריך
לחזור עם האוטו, אולי נבוא כשהוא יחזור?"
"נבוא? מה זאת אומרת?"
"שנינו, מה קרה? לפי מידת החרמנות שאת מציגה נראה לי שאת יכולה
להסתדר עכשיו עם שניים"
"אבל...אני לא רוצה שניים..."
היא לא רוצה. היא גם לא רוצה אחד, היא רוצה מישהו שיהיה שם,
מישהו שרק יהיה ואם היא צריכה לתת את הגוף בשביל זה, אז זה
בסדר, אבל שניים?
"תראי חמודה (פתאום הוא נשמיע נורא מעוניין), אני לא מגיע על
האופנוע עכשיו, או שאני בא עם אורי, או שאני לא בא בכלל"
"אז נראה לי שלא, גדול עלי העניין הזה עם שניים"
"טוב, ביי"
"ביי"
הוא מנתק, והיא ממשיכה להחזיק את השפופרת, והפחד שנסוג לרגע,
חזר. היא חייבת להתגבר, אסור לה להסכים, מה יהיה עליה אם היא
תסכים? שניים? מאיפה בא לו הרעיון הזה? אסור לה להסכים. אסור,
אסור, אסור! אבל איזה פחד...והשדים מתקרבים והולכים, והם
מתחילים ללטף אותה, מה עדיף? אורי ואורי או ליטוף של שדים?
ליטוף של שדים, תקשיבי לי; תני, תני לשדים ללטף אותך. שוב היא
לא מקשיבה.
"אורי הגיע?"
"כן, מה קרה? התחרטת?"
"כן, נראה לי מגניב, למה לא לנסות?"
"עוד עשרים דקות אנחנו אצלך"
טיפשונת שלי. אבל אל תחשבי שאני כועסת עליך. מסכנונת, את
משוגעת ילדה שלי. חמודונת, לא נורא. עכשיו אני אוהבת אותך,
ואולי אחר כך תלמדי לאהוב את עצמך שוב.
היא קמה להתקלח לכבודם, תמיד היא מצפה שאם היא תתנהג נורא יפה
מישהו יאהב אותה. כאילו שאורי יכול לאהוב, כאילו שהוא יודע מה
הרעיון בכלל. המים במקלחת נעימים, היא חופפת פעמיים, שמה מרכך,
מסתבנת בסבון בריח אפרסק, שוטפת את המרכך מהשיער, יוצאת
מהמקלחת, מתנגבת, מורחת את הקרם גוף המיוחד, מתאפרת קצת, לובשת
תחתונים כאלה יפים, מתחרה, ואת שמלת הטריקו הירוקה, זו עם הגב
החשוף, ומחכה, כואבת לה הבטן. לרגע היא חושבת להתקשר אליהם,
להגיד שלא יבואו, אבל אם הם לא יבואו, זה שוב יהיה רק היא
והשדים...נו, למה הם לא מגיעים?
דפיקה בדלת, זה הם.
הם נכנסים, אורי אחד גבוה, כהה, אורי שני נמוך, בהיר. חברים
הכי טובים, וזו הפעם הראשונה שהם מזיינים מישהי ביחד, נראה שהם
קצת מתרגשים מזה, נו, ככה נמדדת חברות אמת לא? "בונא', זוכר את
הפעם שזיינו את ההיא, איך קראו לה....שיט, ברח לי השם
שלה...אבל היא הייתה אחלה זיון אה?".
היא מחייכת אליהם "רוצים לשתות משהו?" ותוהה, זה מה ששואלים
כששני אנשים באים לזיין אותך? היא הייתה אמורה לחכות להם
ערומה? או, אולי הם לא אוהבים את הריח של הקרם גוף המיוחד? אבל
זה קרם גוף נורא נורא יקר, של גארלן. והריח שלו כל כך טוב. מתי
הם הגיעו לחדר? היא שוב יושבת בפינה, מנסה להעלם, אבל אורי
הגדול לא נותן, הוא לוחש לה, "בואי חמודה, למה את בורחת ממני?"
פתאום היא קופצת "היי, בואו נפתח את המיטה, יהיה נורא צופף
ככה" לזה שניהם מסכימים. עכשיו המיטה פתוחה, והיא לא יודעת מה
היא אמורה לעשות. "אני רוצה לשים סדין על המיטה השניה, אני לא
אוהבת להיות על מיטה בלי סדין" "אוי נו, לא צריך סדין עכשיו,
מה קורה לך? " "אבל אני רוצה סדין!!" "בסדר חמודה, שימי סדין"
פתאום הוא קורא לה חמודה. אולי הוא קצת אוהב אותה? הוא קרא לה
חמודה.
הפעם הוא תפס את הקצה של המיטה, היא לא יכולה להתכווץ לשם.
אורי הגדול שוב מושך אותה אליו, מסתכל עליה, ויש לו חיוך נבזי
כזה, מה הוא רוצה ממנה? מה הוא יעשה לה? הוא מצמיד אותה, ומלטף
לה את הכתף, פתאום היא מרגישה את אורי הקטן מאחוריה, מלטף אותה
בגב, מה קורה פה? איך זה שיש עליה ארבע ידיים? ארבע ידיים, ואף
אחת מהן לא נעימה לה. אורי הגדול חושף את אחד הציצים שלה,
ומלטף את הפטמה, אורי הקטן מוריד לה את התחתונים, לובש מהר
קונדום, נכנס, עושה ארבע תנועות, וגומר. מעמקי הבוז שלה לעצמה,
היא מוצאת שניה כדי לבוז לו, זה מה שהוא יכול? אבל אין לה יותר
מידי זמן לחשוב, כי עכשיו אורי הגדול בתוכה, והוא משתמש בה,
היא כוס שעטוף בגוף, אחרי שהוא גומר (לו לוקח קצת יותר זמן)
הקטן עולה עליה, ושוב, ארבע תנועות, אנקה של עכברוש, וזהו.
עכשיו שניהם נחים, מעשנים סיגריה, והיא מחליטה, שאם היא כבר
כאן, למה לא ליהנות. היא נשכבת על הגב, ומתחילה לאונן, שניהם
מסתכלים בה בעניין אדיש, עד שהגדול שואל "אני לא מבין, יש לך
כאן שני גברים, למה את  צריכה לאונן?" והיא עונה "אולי יש כאן
שני גברים, אבל שניהם גמרו, ואף אחד מהם לא סיפק אותי" הגדול
מסתכל עליה בכעס, ומשום מה הכעס הזה משמח אותה. מגיע לה שיכעסו
עליה, והכעס הזה יותר נעים מההתעלמות של קודם, פתאום היא לא רק
גוף שעוטף כוס. היא גומרת. כן. היא גומרת. עכשיו הגדול רוצה
שוב. הוא הופך אותה, ונכנס בה, כואב לה , כואב כל כך, והיא
גומרת, שוב. הוא מזיין אותה בכעס, היא לא תגיד עליו שהוא לא
יכול לספק אותה, הוא ממשיך, וכואב. אבל היא לא תיתן לו לדעת את
זה. היד שלה מאוגרפת בתוך הפה, שלא יצא קול, והוא ממשיך,
וממשיך, וממשיך, מושך לה בשער בכל הכוח, וגומר. ועכשיו הקטן
רוצה עוד...ואז הגדול מכניס את הזין שלו לפה שלה, ובאותו זמן
הקטן עושה שוב. שמונה פעמים. חמש הקטן, שלוש הגדול, ועוד פעם
אחת בפה.
עכשיו הם הולכים. היא מלווה אותם לדלת, הכל כל כך תרבותי, "ביי
ביי" נשיקות על הלחי. אולי זה קצת אירוני, אבל היא נקייה...הם
זיינו אותה רק עם קונדום. אין את ההרגשה הזאת של זרע שזולג
החוצה. אבל כואב לה. כואב לה בכוס, וכואב לה בפה, וכואב לה
בתחת, איפה שהגדול ניסה להיכנס. לשם היא לא הרשתה. כאילו שזה
משנה. היא אוספת את הקונדומים, זורקת אותם לאסלה, מתקלחת,
ויושבת בפינה של המיטה.
ילדה שלי. אני מסתכלת עליך, ואני אומרת לך שיהיה בסדר. אני לא
יכולה לגלות לך מה יקרה, אבל אני כבר יודעת שתהיי בסדר. זה
יקרה לאט, אבל את תהיי בסדר. המון זמן לא תחשבי על מה שקרה
עכשיו, כי זה יהיה משפיל מידי, ואז יבוא מישהו שיכריח אותך
להסתכל אחורה  ותוכלי לסלוח לעצמך, כי תביני שאת לא אשמה. את
יודעת שבעוד שנתיים, הגדול יתקשר וירצה אותך, וכשלא תסכימי הוא
יתחנן? את יודעת שהוא ישב מולך וירצה אותך, ואת תתני לו לגעת,
מתוך בוז ורחמים? את יודעת שבסוף הוא יגמור לך בפה, למרות
שאמרת שאת לא רוצה, את תתנפלי עליו במכות זועמות, ותרביצי בו
את כל מה שהוא עשה לך?
יקירה שלי, יהיה בסדר. באמת.