[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמיר דוחובניי
/
הרגעים האחרונים

היום בחצות הלילה חיי מסתיימים.
זה מכתב הפרידה שלי.

למרות היותי בן 20 בלבד, אני יכול להגיד בלב שלם שחייתי חיים
מלאים ומרגשים ושאינני מחרט על אף רגע בהם. במהלך חיי חשתי
אהבה ושנאה, שמחה וכאב ובמידה כזו או אחרת את כל שאר הרגשות
בקשת האנושית.
אני לא מבקש לתת כאן סיכום של חיי, אלא רק לומר את דברים
אחרונים לאנשים שאותם לא אראה יותר.
האנשים שנתקלתי בהם, מי לפרק זמן קצרצר ומי לזמן שהיווה את רוב
חיי, הם אלו שנתנו משמעות לקיום שלי בתור הוויה נפרדת ועצמאית,
הם היו הדבר החשוב לי ביותר במהלך חיי ועודם הדבר החשוב ביותר
גם עתה בעודי עומד למות.

לכל האנשים הטובים שהכרתי: יסמין, אורי, יניב ואפילו ארי,
שמעולם לא גרמו רע בזדון לאנשים אחרים, אני רוצה להגיד שהם
תמיד היו ותמיד יהיו אלו שצריכים לשאת  בעול המציאות גם אם
לעיתים התפקיד קשה מנשוא. בלי האהבה והטוב שלכם המציאות (בפרט
שלי) הייתה מקום הרבה יותר מלנכולי להעביר בו את הזמן. אתם
הפועלים הקטנים של האהבה, הנמלים החרוצות של כל הטוב בעולם.
לא אגזים כשאומר שבלעדיכם העולם הוא מקום שלחיים בו אין
משמעות.
תמשיכו לעשות בדיוק את מה שאתם עושים. תמשיכו לשמור על הגחלת
בוערת.

לכל האנשים האמיצים שהכרתי: רעות, עודד, איגור, פליקס ושוב
יניב, שתמיד היה להם האומץ להיות הם עצמם ללא תלות במה אדם זה
או אחר חשב או אמר, הייתם מקור ההשראה שלי כל כך הרבה פעמים.
בכל פעם שהתבוננתי בכם או דיברתי אתכם קיבלתי את האומץ להיות
אני עצמי, לא להסתיר דבר וחשוב יותר לא לפחד להשיל את כל
הקליפות ולגרום לעולם לקבל אותי בדיוק כמו שאני. בהיותכם עצמכם
אתם נותנים לאחרים את התעוזה להגשים את ייעודם. לא אגזים
כשאומר שבלעדיכם העולם הוא מקום חסר השראה ומשעמם, שכל האנשים
בו פחדנים.

להורים שלי, שכנראה השפיעו על חיי יותר מכל האנשים האחרים,
אומר בראש ובראשונה תודה על כל מה שהם עשו למעני, ושגידלו אותי
להיות בן אדם טוב.
בנימה יותר אישית, הדבר היחיד שאני רוצה להגיד להם, הוא בעצם
בקשה.
אני רוצה לבקש מהם, שיניחו את כל הריצות המטורפות בצד, שיפסיקו
לרדוף אחר חלום שלא ניתן להשיגו, ושיקדישו את שאר החיים שלהם,
ליהנות מהעולם, מילדיהם ובמיוחד אחד מהשני. כל חיי ראיתי אתכם
רודפים אחר משהו, וגם אם נדמה לכם שאתם רחוקים מהמטרה אני יודע
עתה שהשגתם את כל מה שצריך להשיג. בבקשה תעצרו.

אני מניח שהייתי צריך להקדיש יותר מילים לשני האנשים שזוכים
לעצב אותנו במהלך רוב חיינו, אבל דרכו של עולם היא שהורים הם
דבר מובן מאליו, שבעינינו (הילדים) רק ממלאים תפקיד כלשהו.
ועוד דבר, אני שמח שניתנה לי הזדמנות להכיר אתכם בתור בני
אדם.

לצביקה - אתה מייצג בשבילי את שאר העולם. העולם מחולק לאלו
שנושאים בעול ולאלו שחיים את החיים. כאשר הסוג האחרון מחולק
לאנשים אמיצים, שהיה להם האומץ להיות עצמם, ולשאר העולם.
אני לא מתיימר לשפוט או לקבוע האם סוג אחד טוב יותר ממשנהו,
אלא רק לציין שמעולם לא התחברתי עם אדם משאר העולם. אתה היית
מאז ומעולם היחיד מהסוג הזה.
במשך 12 שנה מעולם לא הרגשתי שאני מכיר אותך. תמיד פחדת להיפתח
לעולם, והמפתיע מכל הוא שלמדתי לאהוב אותך בדיוק כפי שאתה. אף
פעם לא שפטת אותי על מה מעשיי או על דבריי ותמיד היית שם, גם
בזמנים הכי קשים. אף חבר מעולם לא יכל לבקש יותר מזה. אני רוצה
שתדע שאלו היו מילותיי האחרונות אלייך: אני אוהב אותך, חבר.

למרט, שהיה שותפי לחיים לאורך רוב השלב המודע של חיי, תמיד
אמרתי את כל מה שחשבתי או הרגשתי, ולכן לפני מותי אוכל רק לתת
לך עצה.
כל ההנאה שאתה מפיק מהעולם, כל השמחה והאושר שבהם אתה מוקף
כמעט בכל יום, כל רגע שאותו אתה מנצל עד תום לעשות בדיוק את מה
שאתה רוצה ולהיות נאמן לעצמך, יכולים להיות מספקים פי עשרת
אלפים יותר אם הכול מונע לא מהאהבה שאתה רוחש לעצמך אלא מהאהבה
שתרחוש לאנשים אחרים ולעולם.
אל תפחד לאהוב במלוא הלהט והתשוקה את כולם ואת הכול, וקצת פחות
את עצמך.
ואל תתבאס על מה שכתבתי, כי אתה האדם היחיד שבכל פעם שראיתי
אותו אמרתי תמיד את כל מה שאני מרגיש כאילו שכל יום היה היום
האחרון שלי.

לאלכסנדרה, היית האור בחיים שלי. לימדת אותי יותר מכל אדם אחר
על עצמי. נתת לי תמיד את החופש להיות  כל מה שאני רוצה. את
מדהימה.
הארת את הדרך, ותמיד היית שם להחזיר אותי לדרך שבה אני צועד.
היית שם להזכיר לי ולגרום לי לשכוח. נתתי לך את החלק הגדול
ביותר בנשמה שלי ולא אכזבת אותי אפילו לרגע אחד.
הדבר האחרון שאני מבקש למסור לך בחיי, הוא דבר שמעולם לא אמרתי
לך אותו.
את הבן אדם החזק ביותר שהכרתי אי פעם. חזקה פי מיליון ממני.
אף פעם בכל חייך לא וויתרת על משהו שהאמנת בו, וזה הישג שלא
הרבה אנשים בעולם יכולים לזקוף לזכותם.
תמשיכי להיות חזקה, אמיצה, טובה ואמיתית, תמיד היית ותמיד תהיי
האור של העולם שלי.

לאחים שלי ובמיוחד לאחי, שמשום מה רק ברגע האחרון אני מבין
שאתה כנראה היצור הכי חשוב לי בעולם, אל תיתן לאף אחד להגיד לך
מה טוב ומה לא טוב בשבילך.
תעשה תמיד את מה שנראה לך כטוב ביותר לעצמך. נכון, אתה עלול
לפגוע בהרבה אנשים, אבל זו הדרך היחידה לחיות את החיים במלואם.

תמיד תכבד את אבא ואימא, גם אם לא תסכים אתם, ויותר חשוב מזה,
תמיד תשמור על אחותך, שתגדל להיות הבן אדם הנפלא שהיא צריכה
להיות. היא תשגיח עלייך כשתתבגר.
תקשיב לה, נשים מבינות את העולם בצורה שאנחנו לעולם לא נבין
אותו.


שלכל האנשים שציינתי כאן וגם לאלו שלא, אני רוצה שתדעו שאני
אוהב אתכם.
אני לא דוחה את המוות. הוא חלק מהחיים ולכן אני מקבל אותו
בזרועות פתוחות.
מלא פחד מהבלתי נודע, אני מאמין שאני פשוט ממשיך את הדרך שבה
צעדתי כל החיים.
אני רק מבקש שכשתחשבו עליי, או תיזכרו בי, אל תבכו או תהיו
עצובים, אלא תחייכו ותצחקו ותיזכרו בכל הטוב, האור והאהבה
שהבאתי לכם ולעולם.
תדעו שאני מחייך כשאני חושב עליכם ומחייך גם ברגעי האחרון.
להתראות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלי? שלי? איפה
את? עוד פעם את
מתחבאת מאחורי
המקרר? אה, זה
אני שאמרתי לך
להיות שם? מתי?
לפני שבוע? ומאז
לא זזת? אני
באמת רואה שאת
מאובקת. אז מי
מצצה לי כל
השבוע?





החבר של שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/3/02 8:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמיר דוחובניי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה