בדרך חזרה מפתח-תקווה יגאל ישב מאחור וסאשה לידי שאל אם אני
"שומע את השירים האלו", כך הוא אמר. הבנתי שהוא מעדיף לשמוע
משהו אחר והחלפתי תחנה. היינו כבר בדרך ז'בוטינסקי בחלק של בני
ברק , מה שתמיד סיקרן אותי היכן מסתיימת רמת גן והיכן מתחילה
בני ברק, כשבתחנה שאליה עברנו ברדיו התחיל שיר ישן שהיא אהבה ,
ובדיוק בזמן שחלפנו מול ביתם של הוריה מתנהלים בקצב איטי מאוד,
כך שהשיר והבית היו בראשי די הרבה זמן, משתדל להישאר הגיוני
אבל לא יכול שלא להתפעל מצרוף מקרים זה, דווקא השיר הזה בדיוק
עכשיו לאחר יותר מחמש עשרה שנים, "גדול ביפן", אני זוכר אותה
רוקדת אותו בכל הזדמנות, ואני שעובר ליד בית הוריה, מה שקורה
אחת לכמה שנים, ובכלל לא הייתי צריך לשמוע אותו, אילולא היה
איתי סאשה , עובד זמני שבדרך כלל לא עובד איתי, שרצה לשמוע
משהו אחר ואני שלא מאזין דרך כלל לתחנה הזאת העברתי אליה כדי
לשמוע שיר שהיא אהבה לפני הרבה זמן מול ביתם של הוריה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.