האודישנים להצגת הסיום התחילו בפיהוק של שרון, שהיא המורה
לתיאטרון, ויש לה הרבה כישרון. היא מופיעה בטלנובלה מפורסמת
בתור מזכירה מטומטמת ששוכבת עם הבוס שלה, וזה גרם להרבה אנשים
מהשכבה שלי להרגיש שיש להם קשר לסלבריטאיות, לבראנז'ה.

אני לא יודעת, ראיתי אותה כמה פעמים משחקת את התפקיד שלה. אולי
כמה פעמים יותר מדי. לא התלהבתי מדרך המשחק שלה, אבל בכל זאת
יש לי כבוד לאיך שהיא כן התקדמה.
אולי אני צעירה מדי, ואני לא צריכה להתנהג ככה כשאני בתוך
מערכת יחסים, כמו שהיא עם הבוס הזה שלה. היא קפואה, אומרת את
המילים נכון ומוסיפה את ההבעות הנכונות, אבל היא לא שם.

היא בהחלט הייתה שם, באודישנים האלה. היו בסך הכל חמישה אנשים
שבאו להיבחן. אולי היו הרבה יותר ממקודם. אני לא יודעת, אני
פשוט הגעתי מאוחר מדי. לא הייתי בטוחה שאני בכלל רוצה להיות
שם.

היא הציעה קטעים של אופי, להיות עצבניים ולהגיד תוך כדי זה "בא
לי שוקולד". להיעלב תוך כדי המשפט "אני מלך העולם". כל מיני
כאלה.
היה בזה משהו מצחיק, אבל זה רק הראה לי מאיפה היא שואבת את
היכולת המדהימה שלה להיות כל כך מנותקת, כשהיא באמצע סצינת
מיטה לוהטת, אומרת המילים, ההבעות הנכונות על הפנים, אבל היא
לא נמצאת שם. היא באמצע לעשות לי אודישן.

אחר כך היא הציעה כל מיני מצבים, שממש נלקחו מהטלנובלה הזאת
שלה. אני וידיד שלי מהשכבה היינו צריכים לשחק כאילו אנחנו זוג,
ואחד מאיתנו זורק את השני מחמת שיעמום מהקשר ותשוקה למישהו
אחר.
אחר כך מתחלפים. אני הייתי קודם, ואז באמצע שדיברתי היא אמרה:
"מתחלפים". קודם הוא זרק אותי, ועכשיו הייתי צריכה לזרוק אותו.
זה היה קל. היו הרבה צחוקים, למרות שלא ממש הבנתי מה מצחיק.
אולי הצחיקה אותם העובדה, וגם אותי זה הצחיק מבפנים, שכולם
יודעים שאני לא טיפוס שנמצא בד"כ בקשר. בד"כ אני לבד. יכול
להיות שהצחיק אותם שאני מסתדרת כל כך יפה עם להיזרק ולזרוק.
הוא כבר די מנוסה, וגם אותו זה כנראה די שיעשע, איך שאני זורקת
אותו בלי רחמים.

אם אני אחשוב חזק, אולי אני אצליח לנחש מה שרון חשבה על זה,
מעבר ל-"תודה רבה, זה היה טוב". אני אהיה מאוד יהירה אם אני
אחשוב שאולי היא לקחה משהו ממני, למדה ממני. בסך הכל מי אני
ומה אני, בתוך סצינות שלא יקרו לי לעולם? ועוד לעומתה- שחקנית
מפוארת שמפספסת אותי כל פעם מחדש, עם ה-"אהבה" שלה.

אני לא יודעת אם התקבלתי, זה לא משנה. בטח שלשרון זה לא משנה.
לה יש כבר את הכישרון.