"אלי יורדים לי המים, אלי יורדים לי המים". אימא החלה צועקת
בחוסר שליטה כשבטנה מנופחת כבלון, נשענת על דופן הכיור, "אלי
אני צריכה לבית חולים". אימא החלה לדבר עכשיו במשפטים מקוטעים
שנעצרים כל הזמן בהתנשפויות כבדות.
אבא המשיך לקרוא את עיתון הבוקר וללגום מין הקפה כאילו כלום לא
קרה, אני ידעתי שהוא מתכנן פעולה כל שהיא, כמו איך לקחת את
אימא במהירות המרבית לבית החולים.
אימא הייתה כרגע בחצי שכיבה ישיבה, תומכת בקושי באחד מארונות
המטבח, צועקת לאבא, "אלי אל תהיה רע, אל תהיה רע", ועם השפתיים
הקומצות מוציאה אוויר,"פו, פו, פפו". זה היה נראה קצת מצחיק,
כמו משאבה שמנפחת את הבטן של עצמה, אבל לא היה לי נעים לצחוק
כשכולם מסביב עושים פרצופים כל כך רציניים.
כשסיים לקרא את העיתון ולבדוק את תוצאות הטוטו, קם על רגליו
ופקד עלי, "תביא את אימא שלך לאוטו", תמיד שאבא פוקד עליי אני
מתייחס לזה בשיא הרצינות, כי אבא אמר לי פעם שאין משימות לא
חשובות, כולם חשובות באותה מידה.
רצתי למטבח לקחת את אימא ששכבה על הגב, נושמת בכבדות ורק
ממלמלת בלחש,"אלי אל תהיה רע". רציתי להגיד לה שאבא בכלל לא
רע, רק לקח לו קצת זמן לתכנן מה לעשות, אבל במקום זה רק
אמרתי,"בואי אימא אבא מחכה באוטו."
אימא החלה מטפסת באיטיות מין הרצפה, נאנחת מכאב, כעבור מספר
שניות התחלנו לרדת את המדרגות שמובילות אל החניה.
אימא דידתה אט, אט ולשנייה היה נדמה לי שהיא רוצה שאני אכשל
במשימה שלי.
כשהגענו למכונית אבא היה כבר בתוכה כשסיגריה דלוקה בידו,
כשפתחתי את הדלת הוא הגניב לי חיוך, ידעתי שעמדתי במשימה
בהצלחה.
בדרך אימא התחילה לצעוק כמו משוגעת, מחזיקה בשניי כפות ידיה את
הבטן, לא הבנתי למה היא צועקת ככה, ידעתי שגם אבא לא מבין למה
היא צועקת ככה, ידעתי כי הוא שם את הקסטה של חוליו אגליסיס
בפול ווליום. הצעקות של אימא נעלמו, כמו התחלפו בשירתו של הזמר
הספרדי, אבא שהיה מרוצה מהמחזה החל צוחק ואני אחריו.
כשהחננו את האוטו מול פתח בית החולים אבא יצא ראשון, נשען על
מכסה המנוע, מדליק את אחת הסיגריות שהוא כל כך אוהב. אימא
עדיין צעקה משהוא מתוך האוטו, אבל אי אפשר היה להבין או לשמוע
כלום כשהזמר הספרדי המשיך לשיר ברקע.
כשהגיעו האנשים בלבן להוציא אותה מין האוטו ובזמן שהושיבו אותה
על כיסא הגלגלים, אימא התחילה לברבר משהוא לאבא, "אלי זה שלך,
אני נשבעת לך זה שלך", ועם הידיים ליטפה את הבטן.
ניסתי להסתכל מתחת החצאית הגדולה שיש לה לראות אם היא מחביאה
את אחת מהמכוניות הקטנות מהאוסף של אבא שנמצא בבית, אבל לא
ראיתי כלום. וגם דיי היה ברור שהיא משקרת, כי היא התחילה לבכות
וכולם יודעים שמי שבוכה הוא גם משקר.
וחוץ מזה גם אבא דיי קלט שהיא מנסה לעבוד עליו, כי הוא אפילו
לא התכופף ליראות אם יש מתחת לחצאית משהוא ששייך לו וזה ממש
הסתדר לי עם הפרצוף האדום שנהיה לו, בגלל שאימא ניסתה לעבוד
עליו.הוא גם לא אמר לה כלום רק לקח אותי על כתפיו ואמר, "בוא
נקנה לך איזה ממתק בקיוסק". הפנה לאימא את הגב שהמשיכה לצעוק
כמשוגעת כל הדרך לחדר הקטן.